חזרתי אתמול בערב מכנס של 3 ימים של איט”ה- האגודה הישראלית ל- CBT, ואחד הדברים שהכי נתנו לי השראה היו דווקא מסדנה של DBT- “השגת שינוי באמצעות קבלה” של דנה ספקטור וד”ר נדב לוי. הסדנה התחילה ומיד, כמו מופרעת קשב סטנדרטית, תהיתי מתי תהיה ההפסקה כי בכנס הגדירו רק הפסקת צהריים וערב וההפסקות הקטנות נתונות לשיקול דעתם של המרצים.
באיזה שהוא שלב לשמחתי מישהי שאלה והמרצה, דנה המקסימה, ענתה לפי הגישה של ה-DBT ששמה המון דגש על תיקוף:
“אפשר לקבוע חוק שרירותי לגבי השעה ואפשר לקבוע באופן טבעי מתוך התבוננות בקבוצה כדי להבין מתי צריך לעשות הפסקה. אם הסביבה מתקפת (שזו היא), צריך לעצור בזמן.
הבעיה היא שאי אפשר לעצור בזמן לכולם כי זה אף פעם לא יהיה מדויק לכולם,
אבל אפשר לדבר על זה ולקבוע ביחד וזו הזדמנות עבור כל אחד מאיתנו לשים לב מתי זה כבר לא יעיל עבורנו לשבת פה יותר. היעילות דורש מאיתנו התבוננות אישית וגם קבלה של העובדה שאני לא לבד ולפעמים זה מתנגש”
ב-DBT שמים המון דגש על “יעילות”–
האם המחשבות שלי יעילות?
האם אופן ההתמודדות שלי יעיל?
וככה בעצם אנחנו לא שיפוטיים כלפי עצמנו, המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלנו.
היעילות בעצם אומרת- האם כל זה עוזר לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים או צריכים להשיג?
כשיצאנו להפסקה קצרה של 15 דק’ (ובפועל התארכה כמובן ל- 20 דק’ כי אנשים לא מגיעים בזמן…), חזרנו והיא שאלה אותנו שאלה שישר נתנה לי פטיש לראש!
“האם זיהיתי את הצורך שלי בהפסקה וניצלתי אותה באופן יעיל?”
וואו.
בעבודה שלי עם בעלי ADHD אני מדברת המון על הצורך בהפסקות שיכולות להיות יזומות ומתוכננות ועבור אחרים לצאת לפי הצורך (מה שדורש כמובן קשיבות גבוהה לעצמנו ומתי אנחנו כבר לא מרוכזים ולא יעילים וגם היכולת להפסיק מעצמנו ולדעת גם מתי לחזור… מה שיכול להיות סופר מאתגר עבור הרבה בעלי ADHD),
ואני מדברת גם על מה כדאי לעשות בהפסקה שימלא לנו את הבטריה והיא תהיה יעילה עבורינו
כמה זמן כדאי לקחת אותה כדי שגם נתמלא וגם לא נמרח אותה ליותר מידי זמן ואחר כך יהיה לנו קשה להפסיק את ההפסקה ולחזור לעבודה/ ללימודים…
אבל אף פעם לא שאלתי את עצמי או את המטופלים שלי את השאלה הזו,
שפתאום היא נראית כל כך מובנת מאליה!
כי אנחנו יוצאים להפסקה באוטומט ועושים משהו באופן אוטומטי וזהו.
אבל המטרה של השאלה הזו, שהיא מאוד מיינדפולנסית,
זה לפני שאני רצה להפסקה, לעצור רגע ולבדוק מה הצרכים שלי?
מה ישרת אותי לעשות בהפסקה הזו כדי שהיא תהיה יעילה עבורי?
לאכול משהו קטן? לשתות? שירותים?
האם קר לי ואני צריכה לרוץ לחדר כדי להביא עליונית או חם לי ואני אחליף לחולצה קצרה?
האם אני צריכה להיות לבד עם עצמי בשקט? לנוח על המיטה או לגלול בשטויות בטלפון?
אולי אני דווקא רוצה קצת מינגלינג בחברת אנשים?
אולי אני עסוקה מידי במה קורה עם הילדים או בעבודה ואני רוצה לעשות שיחה אחת הכי חשובה כדי לראות מה קורה או להתעדכן בווטסאפ ואז אני אהיה רגועה?
כי אם אני לא אקשיב לעצמי ואני אעשה דברים שאני לא באמת רוצה לעשות- כמו לדבר עם אנשים כשאני רוצה כרגע שקט- אני לא באמת אטעין את עצמי ואני אחזור מרוקנת ומוסחת לסדנה…
המטרה האמיתית של ההפסקה היא בעצם לא רק לחדש כוחות כמו שחשבתי…
אלא גם להבין מה הצרכים שלי בהפסקה כרגע
ומה אני יכולה לעשות בהפסקה כדי לענות על הצרכים שלי של הלמידה עצמה כדי לייעל אותה…
