25-35% מההורים לילדים עם ADHD הם בעלי ADHD בעצמם.
פעם לאנשים לא היה אכפת. הם לא שאלו, לא ידעו או לא חשבו שזה משנה משהו, אבל אנחנו היום יודעים שזה חשוב מכיוון שיש מחקרים שבדקו את ההשפעה של הפרעת הקשב על ההורות- בין אם יש להם ילדים עם ADHD או לא.
במחקרים שנעשו על ידי שרלוט ג’ונסון מאוניברסיטת קולומביה הבריטית ואנדראה קורונוס מאוניברסיטת מרילנד נבדק מה הפרעת הקשב עושה להורות.
הממצאים כללו:
- אימפולסיביות גבוהה
- עוצמת רגש גבוהה יותר
- הפעילו יותר משמעת
- שיעורי פיקוח הוריים נמוכים יותר על הילדים
כל אלו מגדילים את הסיכון להפרעת התנהגות ODD אצל הילד שהיא שכיחה מאוד אצל ילדים עם ADHD. לכן, ההמלצה היא לאתר את הפרעת הקשב של ההורים ולעזור להם לנהל אותה, ולא רק לעזור לנהל את הפרעת הקשב של הילד.
בנוסף, התגלה במחקרים שהפרעת קשב אצל ההורים היא המנבא הטוב ביותר למי שלא הצליח להיתרם מהדרכת הורים/ אימון הורים התנהגותי.
לצערי, הרבה פעמים הורים עם ADHD לילד ADHD הולכים להדרכת הורים והמוקד בהדרכה הוא הילד ואיך אפשר לעזור לו, אבל אין מספיק דגש לחוויה של ההורה, לקושי שלו להתמודד עם הילד, לקושי שלו לבצע את המשימות שהוא מקבל בהדרכה, בקושי שלו לזכור את הכלים וליישם אותן בזמן המתאים, למקרים שהוא בעצמו לא מווסת רגשי ועלול לאבד שליטה, שהוא חסר סבלנות לגבי הטעויות, האיטיות או כל הקשיים של הילד שנובעים מהקש”ר (איחורים לבית ספר, קשיי התארגנות, חוסר רצון לעשות שיעורים, דחיינות של מטלות בית, חדר מבולגן וכו)- ולפעמים הוא בעצמו סובל מאותם דברים שמרגיזים אותו כל כך אצל הילד שלו.