גם למופרעי קשב וגם לאוטיסטים קשה לעיתים קרובות לקבל החלטות, קטנות כגדולות. אבחון לכל אחת מהן וקבלת טיפול אצל מטפל שמבין באותה שונות נוירולוגית (או שתיהן) חשובים כדי להבין מה שורש הבעיה ולהציע עזרה מותאמת לקושי. הכרה ו/או הבנה רק באחת מהן, עלולה לגרום לפתרון לא מיטבי שיסייע חלקית או בכלל לא בגלל הקשיים האחרים שמשפיעים מאחורי הקלעים.
הפרעת קשב- הקושי בקבלת החלטות נובע מלקות בתפקוד הניהולי של הבחנה בין עיקר לתפל- להבין מה חשוב ומה לא חשוב, והתוצאה היא שהכל נראה חשוב, ולכן קשה לתעדף ולקבל החלטה. כשמופרעי קשב מתקשים לקבל החלטה, הם עלולים להשתהות איתה זמן רב עד שלבסוף זה כבר לא יהיה רלבנטי, העולם יחליט עבורם או שהם יחליטו באופן אימפולסיבי וכמעט אקראי החלטה כלשהי, העיקר להיפטר מהעול של קבלת ההחלטה.
לעיתים כרוכות בקושי גם לקויות בתפקודים ניהוליים אחרים כמו תכנון וארגון משימות ועיוורון זמן שמקשה לתכנן לטווח רחוק או אפילו לדמיין אותו. לעיתים האימפולסיביות יכולה לתפוס פיקוד ולייצר קבלת החלטות מתוך דחף, ולא חשיבה. ריבוי מידע עלול גם הוא להציף ולהקשות על ההתמקדות במידע הרלבנטי ולסנן אותו מבין השאר.
מופרע קשב עשוי לקחת כפקטור משמעותי בקבלת ההחלטה שלו כמה כל אופציה עשויה להעמיס על התפקודים הניהוליים שלו- למשל להוסיף עוד משימות, אחריות וכו, ולהעדיף את זו שפחות מעמיסה עליו- גם אם האפשרות השניה תהיה טובה יותר עבורו ותקדם אותו יותר בטווח הארוך.
אוטיזם– הקושי בקבלת החלטות יכול לנבוע גם מקושי בתפקוד ניהולי, אבל יש פקטורים משמעותיים נוספים- הקושי לחיות במרחב או בעתיד של חוסר וודאות מקשה על קבלת ההחלטה, במיוחד ככל שלפחות אחת משתי האופציות כוללת מצב חדש שהאוטיסט לא התנסה בו ואין לו ידע קודם לגביו.
פקטור נוסף שכרוך בו הוא הצורך לדעת כמה שיותר פרטים על כל אחת מהאופציות, גם פרטים שמהצד נראים בלתי חשובים, אבל עבור האוטיסט הם מספקים את הוודאות והביטחון שהוא מחפש. מצד שני, זו אליה וקוץ בה- ככל שיש יותר פרטים, כך האוטיסט עלול ללכת לאיבוד, להרגיש הצפה קוגניטיבית ורגשית בגלל הקושי לעבד את כל המידע הזה ולקפוא או לדחות את קבלת ההחלטה.
קושי נוסף יכול להיות קשור בקושי לשאת מצבים עמומים, שזה מאפיין אינהרנטי בעתיד הלא ידוע, בכך שלא תמיד הוא יוכל להשיג את כל הפרטים שהיה רוצה כדי לקבל החלטה, ושלפעמים קשה לייצר ודאות גם בסבירות יחסית גבוהה (הרי לעולם לא נשיג ודאות מוחלטת).
לבסוף- קושי עם שינויים ומעברים. אוטיסט עשוי לקחת כפקטור משמעותי בקבלת ההחלטה שלו כמה כל אופציה מוכרת וקרובה לשגרה ולמצב הקיים שלו לעומת כמה היא שונה, זרה וחדשה, וייטה להעדיף את האופציה המוכרת והבטוחה שיכולה לספק וודאות, גם אם היא פחות טובה עבורו ויש בה חסרונות מרובים.
חרדה– לכל הקלחת הזו אפשר להוסיף גם חרדות שיכולות לבוא בפני עצמן או בנוסף לאחת מהנ"ל לפחות. המאפיין של החרדה הוא גם צורך בוודאות שקשה להשיג, אולם העיסוק יהיה בעיקר בשאלות כמו: "איך אני יודע שביצעתי את ההחלטה הנכונה?", "מה יקרה אם אני אבחר לא נכון?".
הפחד נסוב בעיקר סביב חרדת כישלון וחרדה מהשלכות קטסטרופליות שאינן בהכרח מציאותיות או שהן מוגזמות וקיצוניות.
חשוב לציין שלעיתים קרובות החששות של בעלי השונויות הנוירולוגיות מבוססים על המציאות- הן בעצם הקושי לקבל החלטה והן לגבי השיקולים שלהם שיכולים לנבוע מהמאפיינים הנוירולוגיים שלהם והחשש לא להצליח או לא לקבל החלטה נכונה בגלל הקושי שלהם להתמודד או לתפקד באותן אופציות שעומדות לרשותו.