לאור ריבוי מיסקונספציות, הנה עובדות לגבי הנושא (כן, זה ארוך- אולי כדאי לקחת ריטלין קודם אם צריך 😉):
1. התרופות להפרעת קשב (דגש על הסטימולנטים/ ממריצות) בעלות פוטנציאל להתמכרות אצל מי שנוטל את התרופה לא תחת התוויית רופא. מה זה אומר?
מי שאין לו הפרעת קשב ו”לוקח מחבר”, או קונה באופן לא חוקי בשוק האפור למטרות לא רפואיות (לדוגמה סטודנטים שרוצים ללמוד כל הלילה, ספורטאים שלוקחים כתרופה ממריצה, שיפור ביצועים, דיכוי תיאבון, לקבל “היי”)- כן, זה יכול למכר אותו כי אז זה סם לכל דבר.
מי שלוקח תרופה עם אבחון ומרשם אבל לא לפי הוראות הרופא- למשל הרופא רשם אטנט 30 מ”ג פעם ביום והאדם לוקח על דעת עצמו שני כדורים בבוקר או כדור בבוקר, עוד אחד בצהריים ועוד אחד בערב כי יש מבחן עוד יומיים ורוצים ללמוד 18 שעות ברצף…
בקיצור, כל מה שנקרא “שימוש לרעה” בתרופה- עלול לגרום להתמכרות ולבעיות פיזיות.
בדיוק כמו כל תרופה שלוקחים בלי שיש סיבה רפואית או במינון/ תדירות לא לפי התוויית רופא.
2. מחקרים רבים הוכיחו שהתרופות לא ממכרות אצל מי שלוקח את התרופה בהתוויית רופא. יתרה מכך- יש מחקרים שמוכיחים שנטילת תרופה באופן סדיר ובהתוויית רופא דווקא *מפחיתה את הסיכון להתמכרות*. יש הרבה מחקרים שמראים שלאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה להתמכרות, בין השאר בגלל חוסר איזון של הדופמין במוח (מעביר עצבי שקשור במערכת התגמול והמוטיבציה במוח), וכשלמוח אין- הוא מחפש מקורות שיתנו לו. לפעמים זה יהיה באפיקים חיוביים יותר או פחות (שוקולד, ספורט, ספורט אתגרי, סקס…) ולפעמים זה יהיה פוגעני, הרסני או התמכרותי (סמים, אלכוהול, הימורים, בגידות…). קראתי לאחרונה מחקר על בני נוער עם קש”ר שנוטלים ריטלין ודומיו מילדות באופן רציף ומפוקח והסיכוי שלהם להשתמש בגראס או אלכוהול היה נמוך משמעותית מבני נוער עם הפרעת קשב שלא נטלו טיפול תרופתי.
3. חשוב לזכור שיש אומנם תרופות או חומרים עם פוטנציאל התמכרותי, אבל זה לא בוודאות של 100%. עובדה שלא כל מי שמעשן גראס או שותה אלכוהול או אפילו לוקח אקסטה במסיבה פעם בכמה שבועות יתמכר לזה. שלא לדבר על התמכרויות התנהגותיות שכולנו עושים כמו קניות, סקס, משחקי מחשב, טלפון, הימורים וכו.
4. אני כבר 7 שנים מטפלת במבוגרים עם הפרעת קשב וכל התקופה הזו נתקלתי רק ב-2 (!) שעשו שימוש ברמה פוגענית עד כדי התמכרות, וזה נבע מזה שהם היו ממש בחוסר תפקוד מטורף והתרופה פתאום נתנה להם בוסט לדימוי העצמי ולמסוגלות העצמית והם רצו את זה כל הזמן ויותר. ההתמכרות הייתה יותר וקודם כל מסיבות נפשיות ולא פיזיות. לעומת זאת… אם תשאלו אותי כמה מהם עישנו גראס כ”טיפול עצמי”- זה כבר יהיה לי קשה לספור… אבל יש לאנשים רושם שלעשן גראס זה טבעי, אז זה סבבה וזה לא פוגע ותרופות כימיות זה כן. אז לא. בקבוצות פייסבוק של בעלי הפרעת קשב שאני נמצאת בהן שנים גם נתקלתי במקרים בודדים.
5. אני בעצמי בעלת הפרעת קשב ונוטלת תרופות על בסיס כמעט יומיומי כבר 6 שנים. כנ”ל הבן שלי. לקח זמן למצוא סוג ומינון מתאימים, אבל מאז אני עם אותו מינון. אצלו זה משתנה עם הזמן וזה טבעי. אנשים, ילדים ונוער עשויים לשנות מינון וסוג תרופות בגלל שהם גדלים, עולים במשקל, המערכת ההורמונלית שלהם משתנה, חילוף החומרים משתנה, הצרכים שלהם מהתרופה משתנים וכדומה. כל מי שפה לוקחת תרופות פסיכיאטריות כמו נוגדות דיכאון וחרדה יודעת שגם שם תהליך התאמה של טיפול תרופתי לוקח זמן ושאת יכולה להיות עם אותה תרופה ומינון X זמן ופתאום זה יפסיק לעבוד או פחות והפסיכיאטר יעלה מינון או ישנה סוג. זה קורה. כנ”ל כל תרופה לבעיה פיזית אחרת, אבל אף אחד לא חושב שזו התמכרות.
המשך בפוסט הבא…
