במסגרת הקורס של קוג-פאן שעשיתי לפני כשנתיים הייתה לנו הרצאה של פסיכיאטר מהמם שמתמחה בהפרעת קשב ובקומורבידיות (כששתי הפרעות נוטות ללכת יחד) עם הפרעות נפשיות אחרות- ד”ר אבי יקיר שמקבל בירושלים. מי שמהאיזור של ירושלים- אני ממליצה ללכת אליו.
חפרתי לו עם הרבה שאלות בגלל שיש לי הרבה מטופלים שיש להם הפרעת קשב ובעיה נפשית אחרת (בעיקר חרדות ודיכאון, אבל גם הפרעות אישיות ופוסט טראומה, התמכרויות והפרעות אכילה ברקע וכו’) או חשד להפרעת קשב ו/או חשד להפרעה נפשית אחרת. הוא ניפץ לי כמה מיתוסים והבהיר לי כמה דברים. בעיקר הבעתי תסכול מזה שרוב האנשים הולכים לפסיכיאטרים (שלא לדבר על נירולוגים) שלא מספיק מבינים בהפרעת קשב במבוגרים ובשילוב שלה עם בעיות רגשיות נוספות ולכן מישהו מסוים יאובחן בקש”ר אצל פסיכיאטר מסוים ואצל אחר לא, יש רופאים שיסרבו לתת תרופה לקש”ר למי שיש לו חרדות, נטייה להתמכרות או היסטוריה משפחתית של בעיות פסיכיאטריות ויש כאלה שיתנו אותן או יתנו משהו אחר… בקיצור, בלאגן.
מצאתי סיכום שעשיתי והחלטתי לשתף כמה מהתובנות המשמעותיות שהיו לי.
אלו עיצות כלליות בלבד, תמיד חובה להתייעץ עם פסיכיאטר שמכיר אתכם היטב ואת ההיסטוריה הרפואית שלכם
- לדעתי כדאי ללכת לאיבחון ולהתאמת טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר מומחה בקש”ר, גם אם זה אומר ללכת בהתחלה לפרטי ואח”כ רק לחדש ולהיות במעקב של פסיכיאטר של הקופה ולא לפי איזה רופא פנוי- זו המלצה שאני נותנת למטופלים שלי כבר תקופה ארוכה
- לדעתו חובה שפסיכיאטר יסביר על התרופה ומה ההשפעות שלה ומה תופעות לוואי אפשריות. הרבה פעמים אנשים חושבים שהתרופה לא עוזרת להם בגלל שהציפיות שלהם לא מותאמות והם לא יודעים למה לצפות והרופאים לא מתשאלים מספיק. לא להתבייש לשאול.
- לדעתו חובה על פסיכיאטר לא רק להמליץ על טיפול תרופתי, אלא גם על טיפול רגשי או ריפוי בעיסוק שיתנו מענה לקשיים רגשיים (שקשורים לקש”ר או לבעיות רגשיות אחרות ולוויסות הרגשי שמאפיין קש”ר) ולקשיים התפקודיים בגלל המיומנויות הניהוליות שנפגעות. באותה מידה הוא חושב שזה גם חובה שהמטפל הרגשי ימליץ על טיפול תרופתי לקש”ר. הטיפול חשוב מאוד גם בשביל להבין לעומק את ההפרעה ואיך היא משפיעה על האדם.
- הוא חושב שעדיף ללכת לפסיכיאטר ולא לנירולוג או לרופא משפחה שעברו הכשרה ספציפית לקש”ר כי אין הרבה מהם שמבינים לעומק בהשפעות הרגשיות ובאבחנה מבדלת. החיסרון של פסיכיאטר זה שהוא מבין בחלק הרגשי ובמצב רוח אבל לא בקוגניציה שזה החלק שמבין בו נירולוג וכנ”ל בעיות זיכרון או הפרעות נירולוגיות אחרות. לכן צריך ללכת לרופא לפי קשיים נוספים שיש.
- הוא ממליץ ללכת לאבחון עם כל התעודות, המסמכים והאבחונים שיש מהעבר כדי לעזור לרופא לעשות אבחנה נכונה ומעמיקה.
- תרופות לקש”ר לא הוכחו כממכרות. יכולות לגרום להתמכרות בשימוש לא נכון בדרכים מגוונות שלא אפרט כדי לא לתת רעיונות (אבל בקצרה- לא בבליעה כפי שאמורים). מי שיש לו נטייה להתמכרות או סבל מכך בעבר והפסיכיאטר לא מוכן לרשום בגלל זה תרופה, ניתן לרשום תרופה לשחרור מושהה מהסוג שלא ניתן לכתישה ולשימוש לרעה כמו ויוואנס. המחקרים מראים ששימוש בתרופה לאורך זמן דווקא מפחית התמכרויות.
- עם המגוון של התרופות כיום כמעט תמיד אפשר למצוא את הסוג והמינונים הנכונים לאדם עם התאמת ציפיות טובה. הוא מעריך שרק בערך ב-5% מהמקרים הוא לא מצליח למצוא, ולרוב זה בגלל שיש עוד בעיה כלשהי שמפריעה להתאמה.
- אין שום בעיה לתת תרופות לקש”ר למי שיש הפרעות נפשיות, כולל חרדה ובעיות אחרות. יש מחקרים שמנחים רופאים איך לבחור את התרופה המתאימה בהתאם להיסטוריה הרפואית שלהם, תרופות נוספות שלוקחים והפרעות נוספות ברקע. הוא אפילו הפתיע אותי וסיפר שהיו מקרים בודדים שנתן גם לאנשים עם סכיזופרניה כשהייתה ברימיסיה (בשליטה ולא פעילה) בגלל קשיי תפקוד שנבעו מהפרעת קשב (השילוב ביניהן נדיר).
- לאור סעיף 8, המחקרים מראים שכשיש דיכאון והפרעת קשב, קודם נותנים תרופה לדיכאון, ורק אחרי שהוא משתפר- אם הפרעת הקשב לא נפתרה (ואז מבינים שהתסמינים הם לא בגלל דיכאון לא מטופל), אז נותנים לקש”ר. זו הדרך הכי טובה לטפל בשילוב של השניים.
