כמה מחקרים מעניינים על הפרעת קשב וזוגיות

במחקר אחד מ- 2002 מצאו שגברים ללא ADHD דירגו את תסמיני הפרעת קשב של בנות זוגם כמשפיעים לרעה על מערכת היחסים שלהם גבוה יותר לעומת איך שבנות זוג ללא ADHD תפסו את בני הזוג שלהן עם ADHD. מכיוון שלנשים עם ADHD יש בני זוג שפחות מרוצים מהקשר, הן ככל הנראה נוטות להסתכן פחות מה שבא לידי ביטוי במעט קשרים זוגיים, לעומת גברים עם קש”ר שנמצאים בקשר עם בנות זוג שהן אומנם פחות מרוצות מהם, אבל הם עדיין במצב טוב יותר לקיים קשרים רומנטיים.

במחקר אחר מ-2015, סטודנטים עם ADHD דיווחו על עצמם כפחות שבעי רצון מהקשרים הזוגיים שלהם לעומת סטודנטים ללא ADHD.

במחקר מרתק מ- 2003 הפגישו נשים עם גברים והן לא ידעו על מצב ה- ADHD שלהם. הן תפסו גברים עם קש”ר מהסוג הקשבי באופן שלילי יותר לעומת גברים עם קש”ר מהסוג המשולב (קשב והיפראקטיבי- אימפולסיבי) או ללא קש”ר, ופחות התייחסו אליהם כפרטנרים לדייטינג ואפילו היו פחות מעוניינות לשוחח איתם שוב. המחקר מראה שגברים עם קש”ר מהסוג הקשבי היו פחות ורבאליים במהלך הדייט והיו פחות מעוניינים באינטרקציה עם פוטנציאל רומנטי. ההתנהגות הביישנית הזו עלולה לגרום לאותם גברים עם קש”ר מהסוג הקשבי להיות בני זוג פוטנציאליים פחות אטרקטיביים.