איך לעזור לילד עם הפרעת קשב וריכוז בהתארגנות בוקר?

עוד בוקר מתיש שבו הבן שלי קם ממש לאט, לובש חולצה ממש לאט, חולם עם מברשת השיניים מול המראה, משחק בלגו במקום לנעול נעליים…
אני כל פעם עושה משהו ובאה אליו לבדוק מה הוא עושה ומזכירה זמנים לאחור כי לילדים עם הפרעת קשב אין תחושת זמן ודד ליין זה דבר נחוץ

אני על תפקיד רס”ר: “עוד חצי שעה צריכים לצאת… עוד 20 דק’…. עוד רבע שעה…. נו כבר… מה עם החולצה של בית הספר… הנה גרביים… תעזוב כבר את הלגו… אתה לא תספיק לאכול… למה אני צריכה להיות שוטר כל הזמן? אני צריכה לעמוד פה ולהשגיח עליך כדי שתעשה?”
(אני מלמדת אותו ניהול זמן)

מספיקים לצאת 3 דק’ אחרי היעד שקבעתי, שגם הוא עם כמה דקות ריזיקה.
הבן שלי: “אמא, התארגנתי מהר?”
אני: “מה אתה חושב?”
(אני מלמדת אותו ניטור עצמי)
הבן שלי: “לא”
אני: “נכון”
הבן שלי: “אנחנו נגיע בזמן לבית ספר?”
אני: “לא יצאנו בזמן שרציתי, אבל אנחנו נספיק להגיע 2 דק’ לפני הצילצול. לכן אתה תקבל נקודה אחת מתוך שתיים של התארגנות מהירה בבוקר בגלל שהייתי צריכה להציק לך ולצעוק עליך הרבה”
(אני עובדת איתו בשיטת כלכלת אסימונים)
הבן שלי: “את צריכה לצעוק עלי דברים חיוביים”
אני מבולבלת: “מה זאת אומרת דברים חיוביים?”
הבן שלי: “לצעוק לי בבוקר: קדימה! כל הכבוד!”
אני: 
אני: “אבל איך אפשר לצעוק משהו חיובי כשאתה לא עושה משהו חיובי?”
(מרגישה שאני מתנגדת עם הראש המקובע שלי כאינסטינקט, למרות שבמחשבה שניה הוא אמר משהו חכם, שימושי ונפלא…)
אני: “אתה יודע מה? אם אני אראה שאתה עושה משהו, אפילו קטן ואפילו לאט- אני אגיד לך כל הכבוד שאתה עושה ומתאמץ. והנה, הגענו לבית ספר ועוד רגע צילצול, אז כל הכבוד לך שכן הצלחנו להגיע בסוף בזמן ושיהיה לך יום נפלא!”
(אני מלמדת אותו שגם לו יש רעיונות חכמים ושהוא חשוב לי ומה שהוא אומר חשוב לי)
נשיקה

ופתאום למרות שהבוקר הזה היה לחוץ ומזעזע, אני יוצאת מבית הספר לדרכי עם חיוך 
(אני מלמדת את עצמי להסתכל על דברים אחרת ולחפש פתרונות גם אצלו, ולא רק אצלי)

משחק “כל הכבוד” לחיזוקים חיוביים של הורה-ילד

בשבועיים האחרונים התחלתי לעשות משחק עם הילד שלי כדי לעזור לו עם הדימוי העצמי (יש לו הפרעת קשב מאתגרת מאוד), אבל תכלס זה עוזר גם לי- כל לילה לפני השינה אנחנו משחקים במשחק “כל הכבוד” שלמדתי מספר של ד”ר נעמי אפל (טיפול CBT בילדים).
אני מתחילה כדי לתת לו מודלינג- אני אומרת לעצמי כל הכבוד על משהו טוב שעשיתי באותו יום ואז כל הכבוד למשהו טוב שהוא עשה.
אחר כך הוא אומר לעצמו כל הכבוד למשהו ואז לי.
ה”כל הכבוד” יכול להיות ספציפית להתנהגות של שנינו בבית או לבית ספר/לעבודה.
בהתחלה (ועדיין, אבל חשוב מאוד להתמיד) היה לו ממש קשה לעשות את זה והוא סירב, אבל התעקשתי בעדינות. יש ימים קשים שהוא אומר שהוא לא עשה שום דבר טוב, אבל אני מזכירה לו ובודקת איתו ואני גם אומרת לו את כל הדברים הטובים שאני ראיתי שהוא עשה. זה עשוי להרגיש מאולץ בהתחלה ומביך, אבל מהר מאוד זה הופך להיות משחק נעים וכיפי שמרגיע לפני השינה ומשרה אווירה טובה, במיוחד אם היו קונפליקטים.
זה עוזר גם לי לא להתייחס לימים קשים איתו כימים נוראיים ולחפש נקודות אור וכמובן להסתכל על העשייה שלי ולמצוא את הדברים שעשיתי שאני מרוצה מהם.
 
התרגיל הזה מקנה ערכים רבים שלדעתי הם:
  1. חיזוק תחושת המסוגלות העצמית והביטחון העצמי
  2. ניטור עצמי שלא תמיד נעשה אצל מופרעי קשב
  3. למידה מהצלחות
  4. מיקוד הזרקור על החלקים החיוביים ולא רק השליליים אצל שני הצדדים בעצמם ובאחר
  5. למידת המיומנות הבין אישית החשובה של לתת חיזוקים חיוביים לאחר
  6. להצליח לקבל חיזוק חיובי מאחר
  7. מחזק את הקשר הרגשי בין הורה לילד- ההורה לא רק ביקורתי כלפי הילד, אלא גם רואה את החלקים הטובים שבו ואומר לו (והורים לרוב לא אומרים מספיק חיזוקים חיוביים אמיתיים ספציפיים שזה חשוב. דוגמה בהמשך).
  8. הילד לומד על דברים נוספים טובים שהוא עשה, מיוחדים ויומיומיים שאולי לא שם לב שהם טובים.
  9. החיזוקים החיוביים האלה מעודדים להמשיך לבצע את ההתנהגות הטובה שאנו רוצים לחזק.
  10. חשיפה אישית של ההורה, אנו מציגים את עצמנו כאנושיים ומספקים מודלינג לילד.
  11. זה ממש מעניין ומשמח כשגם הילדים שלנו מעריכים אותנו, מעניין לשים לב למה הם שמים לב ומה הם אוהבים בנו
 
דוגמאות עבור הילד:
  1. כל הכבוד לך שישבת והתאמצת לעשות שיעורים, אפילו שהיה לך קשה
  2. כל הכבוד לך שעזרת לחבר בבית הספר
  3. כל הכבוד לך שלא התפרצת בזעם למרות שסירבתי לתת לך לראות עוד תוכנית טלביזיה
  4. כל הכבוד לך שפינית את השולחן אחרי הארוחה
  5. כל הכבוד לך שהתארגנת מהר בבוקר ויצאת בזמן
 
דוגמאות עבור עצמנו:
  1. כל הכבוד לי שהכנתי לך את האוכל האהוב עליך
  2. כל הכבוד לי שנתתי לך עוד משחק אחד כשביקשת והייתי גמישה
  3. כל הכבוד לי ששיחקנו יחד בטאקי והיה לנו ממש כיף
  4. כל הכבוד לי שהייתי סבלנית איתך ולא מיד כעסתי כשלא סידרת את החדר
  5. כל הכבוד לי שהייתי יעילה היום בעבודה והספקתי את המשימות החשובות
אם אתם לא הורים, אתם יכולים לעשות את זה עם עצמכם- למצוא ולחזק בעצמכם את הדברים הטובים והקטנים מידי יום זה משהו שיכול לסייע מאוד לתחושת המסוגלות העצמית ולביטחון העצמי ולראיית עולם ריאלית וחיובית יותר. אפשר גם לרשום מידי יום ביומן או במחברת לפחות דבר אחד שאם גאים בעצמכם שעשיתם אותו, וזיכרו שזה לא חייב להיות בומבסטי. לפעמים זה ברמה של “כל הכבוד לי שלא איחרתי היום לעבודה” אם אני מרבה לאחר או “כל הכבוד לי שבאתי מאורגנת לעבודה עם ארוחת צהריים בקופסה שהכנתי ערב לפני”.
 
בהצלחה ומוזמנים לשתף אם ניסיתם 🙂

כרטיסיות חיזוקים חיוביים להעצמת הילד והקשר עם הוריו

“כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו”, הרב שלמה קרליבך.
*
כל ילד צריך שיאמינו בו, שיאהבו אותו, שיחזקו אותו, שיצמיחו אותו.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ובמיוחד היפראקטיביות, צריכים זאת במיוחד.
זאת בגלל שהם גדלים בחוויה של תסכול וכישלון- הם לא מצליחים לעשות דברים, כועסים עליהם וגוערים בהם, הסביבה שלהם מאוכזבת מהם והם מאוכזבים מעצמם.
אותם ילדים יגדלו אחר כך להיות מבוגרים שלא מאמינים בעצמם וביכולת שלהם להצליח, לשלוט בעצמם, להשיג דברים, לדחות סיפוקים…

להמשיך לקרוא

על “בני טובים” ותפקיד ההורים בחינוך ילדיהם

הילד שלי רק בן 7 ובכיתה א.
ופתאום אני מגלה שאני כבר לא יכולה לשמור עליו בבועה כמו בגן כשהוא חשוף לילדים בוגרים.
ילד שאני משתדלת לדבר לידו בשפה נאותה ולא לקלל, מסיים את השנה הראשונה שלו עם תלונה מהמורה שעשה אצבע משולשת לילדים שהתלוננו עליו, וסיפר לי שילד הרגיז אותו והוא “יזיין” אותו, ואני חשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב. נבהלתי מאיפה הוא שמע מילה כזאת, תרחישים איומים עברו בראשי על שפה מינית לא מותאמת אצל ילדים. 
הוא אמר שאותו ילד איים ש”יזיין אותו במכות”. 
מיד הסברתי לו שזו מילה לא יפה שלא משתמשים בה, והכוונה היא אחרת, בכלל לעשות ילדים עם מישהו שאוהבים כשבוגרים ורק מבוגרים אומרים אותה.

להמשיך לקרוא

ניתוח פסיכולוגי של הדמויות המרכזיות באלדין

**אזהרת ספויילרים**

לאחרונה ראיתי עם בני את גרסת הלייב אקשן של “אלדין”. מבלי להתכוון במהלך כל הסרט מצאתי את עצמי בנוסף לכך שנהניתי מהעושר הויזואלי של הסרט, האפקטים וזכרונות הילדות שהציפו אותי, גם מחפשת הטיות חשיבה ועושה ניתוח פסיכולוגי של הדמויות המרכזיות באלדין. שיעשע אותי שגם כשאני צופה בסרט אני לא מפסיקה לחשוב בראש “סיביטיסטי”, אבל זה מה שיש, והחלטתי לשתף אתכם ולשמוע מה דעתכם. ככל שחשבתי יותר ויותר על הסרט וניתחתי את הדמויות,  הסתכלתי עליהן באופן פחות שטוח ויותר מורכב כולל הארה לצדדים הפחות חיוביים שלהן ולקונפליקטים האישיים והבין- אישיים:

להמשיך לקרוא