אני: תסדר בבקשה את המצרכים במקום. אני נכנסת עכשיו לפגישת זום
הבן שלי: טוב
יוצאת אחרי שעה. השקיות עדיין בכניסה לבית, והוא קורא בספר.
אני: נו, מה? ביקשתי שתפנה את השקיות…
הבן שלי: מה אני אעשה? הייתי בריכוז יתר בספר והיה לי קשה להפסיק
אני:…
***
אני: אוף! שוב שכחת את הדלת של החדר שלך פתוחה כשהמזגן דולק והחלונות בחדר פתוחים?
הבן שלי: את יודעת שיש לי בעיות בזיכרון וזה לא בכוונה, נכון?
אני:…
***
אני: אני הולכת קצת לשנוץ, תהיה בבקשה בשקט
הבן שלי: טוב
אני לא מצליחה לישון כי הוא עושה מלא רעש.
אני יוצאת מהחדר בעצבים: אבל ביקשתי להיות בשקט… מה הבעיה?! אתה בן 11, כבר בוגר! אתה לא ילד בן 6 שקשה לו להיות בשקט ולהתאפק…
הבן שלי: אמא, אבל את זוכרת שהדוקטור הזה (הוא התכוון לד”ר בארקלי) אמר בסרטון שילדים עם הפרעת קשב לא יכולים להיות אחראים כמו בגיל שלהם וצריך להוריד להם כמה שנים? אז אני בעצם כן כמו ילד בן 8 או 7 מבחינת היכולת שלי להתאפק ואיך שהמוח שלי עובד
אני:…
***
אני: אוף, כמה פעמים אני עוד צריכה להציק לך כדי שתפנה את המצרכים?
הבן שלי: אמא, אז אולי נשחק במשחק הזה של הארץ-עיר שעשינו בפעם הקודמת? זה ממש עזר לי! אני אגיד מדינות שמתחילות באות של המצרכים?
אני: לא, עשינו את זה בפעם הקודמת וזה כבר קל ולא מעניין ומאתגר. תעשה ערים…
***
הבן שלי: אמא, את זוכרת שהבטחת לעשות היום פנקייקים לארוחת ערב?
אני: איך אני יכולה לשכוח? אתה חופר לי על זה כבר בפעם החמישית
הבן שלי: כי אני יודע שהזיכרון שלך לא משהו ואני לא רוצה שתשכחי…
אני:…
אז כן. גם אני לפעמים שוכחת באותו רגע שאני כועסת (תתפלאו! אני אמא רגילה לכל דבר! ואפילו בגלל הפרעת הקשב שלי לא תמיד הכי מווסתת רגשית כמו שהייתי רוצה להיות!) שהוא לא עושה בכוונה, ומאז שלאחרונה הוא התחיל לענות לי בצורה כזאת- זה ישר מאפס אותי ומזכיר לי שההתנהגויות האלה הן בגלל הקשיים של הפרעת הקשב שלו כי לא תמיד קל לי לזכור באותו רגע, ואני שמחה שיש לו את היכולת לזהות את הקשיים שלו ולשיים אותם בשפה של התפקודים הניהוליים כמו שאני מלמדת את המטופלים שלי.
אני שמחה שהוא משתמש בהם לסינגור עצמי מולי.
אני שמחה שהוא זוכר אסטרטגיות ומזכיר לי אותן כדי לעזור לו להתמודד יותר טוב.
אני שמחה שהוא גם מזהה ומשיים את הקשיים שלי של הפרעת הקשב שלי ולפעמים מזכיר לי אסטרטגיות שהוא כבר יודע שאני משתמשת בהן (“אמא, תרשמי את זה בתזכורת בטלפון כדי שלא תשכחי…”).
והלוואי שכל הורה עם קש”ר וכל ילד עם קש”ר יוכלו לעשות שיחות כאלה, גם אם יש כעסים וריבים לפני ואחרי.
זה עוזר לכל הצדדים להיות מכילים יותר, סלחניים יותר, מבינים יותר… גם כלפי עצמם וגם כלפי הצד השני.
זה עוזר להתמודד יותר טוב עם הקשיים שלנו