שחיקה בעבודה- מאפיינים תעסוקתיים של בעלי הפרעת קשב וריכוז

את בוהה בשעון הדיגיטלי שעל צג המחשב בפעם העשירית בשעה האחרונה. הוא לא התקדם הרבה. את מציצה בסמארטפון שלך לראות מה השתנה בפייסבוק- גם שם לא השתנה יותר מידי. הזמן לא עובר, זוחל כמו צב. אין לך כבר כוח לעבוד, את מחכה שתגיע השעה 16:00 כבר כדי שתוכלי להפיל את העט, להחתים נוכחות ולמהר לצהרון של הילד או סתם להימרח על הספה מול עוד סדרה שתטמטם לך את המוח.
את לא אוהבת את העבודה שלך. שונאת אפילו. אף פעם לא הייתן סיפור אהבה. אבל את שם כי את צריכה כסף, ועבודה זה כדי להרוויח כסף ולהעביר כמה שעות ביום, נכון?

את מרגישה כלואה בכלוב של זהב, כלוב של נוחות.
הכלוב הזה עשוי מעבודה קרובה לבית, משעות נוחות שמאפשרות לך לצאת מוקדם כדי להספיק לאסוף את הילדים מהצהרונים או להספיק לפילאטיס. אותו חוג שנרשמת אליו לפני 4 חודשים והלכת אולי פעמיים כי אף פעם אין לך באמת כוח או חשק או זמן ללכת עד לשם. הכלוב הזה נוח כי יש שיגרה, כי הבוס מעלים עין מהטעויות הקטנות שאת עושה כי אין לך כבר כוח. כי אין לו ממך ציפיות. כי אין לך ציפיות לא מעצמך ולא מהעבודה. כי את כל כך טובה, עד שאת נהיית גרועה. כבר לא מעירים לך על זה ששוב פעם איחרת, אולי הם כבר התייאשו ממך. שוב הלכת לישון מאוחר, המוח שלך היה מפוצץ במחשבות. באמת שניסית לחשוב חיובי, אבל מחשבות רעות ושחורות זחלו למוח שלך והשתלטו עליו מבפנים עד שנרדמת באפיסת כוחות.

העבודה הזו היא כמו כלוב, כי היא שומרת עלייך אבל גם כולאת אותך ואת לא יכולה ממש לזוז. הסורגים סוגרים עלייך.

העבודה הזו היא כמו כלוב, את שם כי אין לך ברירה, זה מה שהיה. הרי אין לך מקצוע או תואר, מה כבר ייצא ממך? את לא אהבת את בית הספר או שבית הספר לא אהב אותך. אף פעם לא הייתם סיפור אהבה. את המבט המאוכזב של ההורים את לא תצליחי לשכוח אף פעם, לא משנה כמה יעברו השנים. אף פעם לא שאלו אותך מה תרצי להיות כשתהיי גדולה, אף אחד לא האמין בך. גם את לא האמנת בעצמך. חלומות זה לשוטים. עבודה זה כדי ששושי מהבנק לא תתקשר שוב ותשאל מה עם המינוס ושהיא תחשוב רגע לפני שתבטיח לבדוק אם אפשר עוד הלוואה.

העבודה הזו היא כמו כלוב, את שם כי אין לך ברירה. את דווקא התגברת על החרדות ממבחנים, הצלחת איכשהו ללמוד, יש לך תואר או תעודת מקצוע, אולי אפילו כמה תעודות. הרי בכל פעם שהתחלת, לא סיימת. ואם סיימת, זה ממש במזל- הרי באמצע כבר הבנת שזה לא בשבילך, אבל הכרחת את עצמך להמשיך כי "מה יגידו". נמאס לך ששופטים אותך, ועוד יותר נמאס לך לשפוט את עצמך. כבר אז אמרת לעצמך- "את שוב רוצה לפרוש? אולי כבר פעם אחת תסיימי משהו עד הסוף?"

אולי את עובדת בכלוב הזה כי ההורים שלך הם פושרים כאלה, אקדמאים כאלה, מהנדסים או דוקטורים. עוסקים במדעים. הם הרימו גבה כשסיפרת בחיוך שאת רוצה ללמוד עיצוב או חינוך. "מה פתאום, זה בכלל לא מקצוע. תלמדי מקצוע של גדולים". אז הלכת לאיפה שההורים הסלילו אותך או לאן שלקחו אותך השורות הדומות של העבודות הדומות בקורות החיים שלך, או אולי זו בכלל החברה שהכווינה אותך- "הנדסת מכונות? זה לגברים". "עבודה סוציאלית? ממה תחיי? מאוויר?". "מי בכלל מתפרנס ממשפטים. אף אחד לא עובר את בחינות הלשכה". "השוק מוצף במהנדסי תוכנה".

והנה את פה, אבל לא ממש. הגוף שלך פועל על אוטומט, והמוח כבר על ענן ורוד ומתקתק.

את כלואה בכלוב, את כבר לא זוכרת מה הכניס אותך לשם, אבל זאת את שלא מצליחה להוציא את עצמך משם. ולמה בכלל לצאת? מה כבר מחכה לך בחוץ חוץ מעוד אכזבה. הנה, פעם העזת לחלום ולחפש משהו קצת אחר, אבל לא קיבלו אותך. מה זאת אומרת למה? כי את צעירה מידי וחסרת ניסיון. כי את מבוגרת מידי ואף אחד לא רוצה זקנות. כי את אישה. כי את אמא חד הורית, אז מה אם זה לא חוקי לשאול. כי את נשואה טרייה ואולי עוד מעט תלדי. כי את דתיה או חרדית ובטח תהיי יותר זמן בהיריון או עם תינוק מאשר בעבודה. כי את ערביה או אתיופית או רוסיה. העברית שלך לא מספיק טובה. אין לך תעודות. אין לך ניסיון. את אוברקוולפייד. את לא יפה מספיק. את שמנה מידי. את חסרת ביטחון מידי. את ביישנית מידי. את טיפשה. יש עוד אלף כמוך. אין טעם לנסות. כל הבוסים מנצלים. כולם רומסים זכויות. כל העבודות אותו דבר. כולם שונאים את העבודות שלהם, ומי שאומר שהוא אוהב אותה- משקר.

כמה את כבר יכולה לקבל את ה"לא" בראיונות?! אז מה אם הם בראש שלך, ואת אפילו לא מעיזה לנסות? את כבר יודעת מה התוצאה- בושה אחת גדולה. אכזבה ועוד אחת. הנה, הציפיות מתנפצות. הרי כבר כל כך הרבה פעמים ניסית- מה נשתנתה הפעם הזאת מכל הניסיונות?
הנה, את מוותרת. כבר אין לך כוחות. את לא יודעת מה טוב בך, את יודעת רק מה לא.

אז הנה, את נשארת כאן, משועממת, סופרת את הדקות לאחור. מחר שוב תצטרכי לחזור. שפופה, כפופה, רמוסה. את לא מממשת את עצמך. לא כך דימיינת את חייך. את לא בטוחה שאלו חיים. שום דבר לא ישתנה. שום דבר לא שווה. הנה, את נכבית.

תסתכלי רגע על המאזניים מול עינייך- על כף אחת הלב, על כף שניה המוח. בידך יש מפתח לכלוב. היכן תניחי אותו במלוא משקלו? ואחרי שתבחרי… האם את יודעת איך לצאת מכאן- ולאן?

השפעת קשיי וויסות חושי על הפרעת קשב וריכוז ובעיות נפשיות נוספות

ב-18.2.19 הייתי בכנס איט"ה (האגודה לטיפול התנהגותי קוגניטיבי בישראל) השנתי, ובין השאר הייתי בסדנה על וויסות חושי. 

מי שבדרך כלל מטפל בקשיי וויסות חושי זה מרפאה בעיסוק שמתמחה בזה, אבל מסתבר שהרבה מהתהליך הזה של חשיפות מדודות של החושים מאוד דומה לחשיפות שמטפל CBT עושה עם הפרעות חרדה. החשיפה המדורגת עוזרת להתרגלות והקהייה של מה שמפריע לחוש בעוצמה רבה עד כדי קשיי תפקוד והתנהלות ברמה יומיומית.
בעצם זה מאפשר לדייק יותר חשיפות של הפרעות חרדה אם מעורבת בהן גם לקות בוויסות החושי. היה מאוד מעניין לראות איך בתופעות מסויימות מרפאה בעיסוק תייחס את המקור לבעיה בוויסות חושי, בעוד מטפל רגשי ייחס את המקור לקושי רגשי ואיך הם משתלבים יחד גם ברמה התפיסתית וגם בשיתוף פעולה יעיל בטיפול בבעיה, במיוחד אם היא יוצרת גם בעיות התנהגותיות ורגשיות. 
אני מכירה את הקושי בוויסות חושי ככזה שמלווה בעיקר בקומורבידיות (שתי הפרעות או יותר שנוטות פעמים רבות להתבטא יחד) עם הפרעות קשב וריכוז, כאמור, וגם עם אוטיזם.

להמשיך לקרוא

נקודת מבט אישית עליי ועל הפרעת קשב וריכוז

השבוע נגמרה חופשת סמסטר, בשבוע הבא מתחיל סמסטר ב' של שנה א' של תואר שני.
תקופת המבחנים הראשונה שלי אי פעם בתואר כלשהו או לימודים כלשהם (יש לי עוד שני תארים ראשונים ופסיכותרפיה) שאני מאובחנת, עם תרופה להפרעת קשב ועם כלים איך ללמוד כמו שצריך.
אני בת 36. מאובחנת בסך הכל שנתיים וחצי.
אני מסתכלת על הציונים הסופיים שלי שפורסמו השבוע, ובא לי לבכות.
בחיים לא היו לי כאלה ציונים יפים וגבוהים. 
בחיים לא למדתי כל כך הרבה ויעיל כמו שלמדתי בחופשת הסמסטר הזאת. 
אני כבר הרבה שנים תופסת את עצמי כאדם אינטליגנט, סקרן, אוהב ללמוד- באופן פורמאלי ובלתי פורמאלי, אבל לימודים אף פעם לא היו לי קלים. שנאתי ללמוד בפסיכומטרי, לא הייתי מסוגלת לשנן אף פעם, בתאריכים ושמות תמיד הייתי גרועה. 

להמשיך לקרוא

יש לי הפרעת קשב וריכוז. איך מתמודדים עם דחיינות?

שאלה
יש לי הפרעת קשב וריכוז. איך מתמודדים עם דחיינות?

תשובה
דחיינות היא אחד הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז, והיא חלק מהמיומנויות הניהוליות שנפגעות כתוצאה ממנה. כך גם קשיי סדר וארגון, ניהול זמן, תיעדוף משימות וכו. הפרעת קשב וריכוז היא אורגנית, נירו- התפתחותית. לכן לקבל עיצות כמו "פשוט תעשי את זה" או "תבדקי מה עומד מאחורי המחשבה ואז תתמודדי איתה", לא יעזרו לך או יעזרו לך במידה מועטה. 

להמשיך לקרוא

עיצות לסדר וארגון חפצים ומסמכים

מכירים את זה שאתם מאבדים דברים ושוכחים דברים?
כן, זה קורה לכולם. 
אבל כמו כל תסמין אחר שיש לאנשים ולילדים עם ADHD, אצלם זה קורה בתדירות הרבה יותר גבוהה. כשבכל פעם שמים את הטלפון, המפתחות, המשקפיים, הארנק או המסמכים במקום אחר, אין סיכוי למצוא אותם.
לכן, צריך לקבוע "מקום בטוח" שהוא הגיוני, קבוע ונגיש. ברגע שתתחילו לשים שם את חפציכם באופן קבוע, אתם תזכרו לשים את זה שם וגם למצוא את זה.
אני ממליצה ליצור מקומות קבועים וזמינים לעין. לדוגמה:

להמשיך לקרוא