אינטרוספציה היא היכולת לקרוא את סימני הגוף של עצמנו. למשל: הלחץ בשלפוחית השתן שאומר לנו שאנו צריכים להשתין, הלחץ בבטן שאומר לנו שאנחנו צריכים לעשות מס’ 2, רעב, צמא, וויסות טמפרטורה- להבין שקר לנו מידי או חם לנו מידי.
להרבה בעלי שונות נוירולוגית כמו בעלי הפרעת קשב או אוטיסטים יש קושי באינטרוספציה, כלומר להבין מה צרכי הגוף שלהם ולפרש אותם בצורה נכונה. אצל ילדים אפשר לראות קושי בגמילה מצרכים- הילד לא מבין שהוא צריך לעשות את צרכיו, ולכן עושה אותם בתחתונים במקום ללכת לשירותים בזמן. ההורים והמטפלים עלולים לחשוב שזה בגלל שהילד מתעלם מהסימנים הגופניים או מכיוון שהוא מרוכז מידי במשחק ולכן לא שם לב (גם אלו יכולים להתרחש אצל ילדים ומבוגרים עם ADHD בגלל תופעת ההיפר-פוקוס), אבל כשיש קושי באינטרוספציה, הסימן של הגוף פשוט חלש או קשה להבנה.
במילים אחרות- הגוף מדבר אלינו בקול חלש מידי בכדי שנשמע או בשפה זרה שאנחנו לא מבינים. האדם מרגיש אי נוחות ואולי אפילו כאב, אבל לא יכול להצביע על הגורם לתחושות האלה- האם זה כי חם לי מידי או כואב לי הראש? האם אני מרגיש מתח ואי נוחות כי הטקסטורה של הבגד שאני לובש מפריעה לי (למשל אם יש לי גם קושי בוויסות חושי, קושי שנפוץ אצל בעלי ADHD ואוטיסטים) או שהלב שלי פועם מהתרגשות או סתם מהר מידי? האם לא נעים לי בבטן כי אכלתי משהו מקולקל, כי אני רעב או כי אני לחוץ?
כשלא נוח לנו פיזית ואנחנו לא מצליחים לשים את האצבע על מה שגורם לנו לתחושת חוסר הנוחות הזו, אנחנו נאבקים לחפש סיבות, לעשות ניסויים ולחיות בתחושה שאנחנו לא מבינים את עצמנו ולא יכולים לעזור לעצמנו להתמודד עם מה שמפריע לנו או לבקש עזרה מהסובבים אותנו (בעיקר לילדים), מה שמוסיף תסכול. הרבה פעמים נראה ילד או מבוגר עצבניים עד כדי “מלטדאון”- אצל אוטיסטים זה נראה כמו התפרצות רגשית עוצמתית שמתבטאת בבכי או צעקות ויכולה לנבוע מהצפה חושית, שינויים לא צפויים או סיטואציות חברתיות מסוימות שמעוררות חרדה או מצוקה. הם מרגישים “מותקפים” ולא יודעים איך לעצור את זה. גם בעלי ADHD רבים יכולים לחוות “התמוטטות עצבים” כזו שיכולה גם להיראות כמו התקף זעם או בכי בשל מצוקה מתמשכת מגירוי מסוים שהם לא מצליחים לזהות ולפתור.
יש בעלי ADHD שמתארים שהם עסוקים בעבודה ולא שמים לב כלל שהם רעבים, עד שפתאום הם שמים לב שהם הרבה אחרי שעת הצהריים ואז הם חווים רעב בעוצמה גבוהה מאוד שלא מאפשרת להם להתרכז בכלום- גם במקרה הזה יכול להיות שבנוסף להיפר פוקוס, הם סובלים גם מקושי באינטרוספציה, כך שהם שמים לב לרעב רק כשהוא בעוצמות גבוהות שקשה לא לשים לב אליהן, וכשהוא בעוצמות נמוכות זה נמצא “ברקע”, כך שיותר קל לא לשים לב לזה או להתעלם מזה. הרבה פעמים האדם עם ADHD או הסביבה מופתעים לראות איך האדם אומר שהוא לא רעב ו”פתאום” הוא נהיה רעב בעוצמות שקשה לו להכיל ולהתאפק והוא “חייב עכשיו לאכול”. כמו לעבור מ-0 או 3 ל- 8 או 10. אצל ילדים זה יכול להתבטא בעוצמות גבוהות יותר וקושי רב יותר להתאפק ולחכות. הקושי עשוי להחמיר כשנוטלים תרופות להפרעת קשב ממשפחת הממריצים שמפחיתה תיאבון. לפעמים הם מתארים עצבנות ולא יודעים למה. כשנחקור ביחד את הסיטואציה ולא נמצא סיבה רגשית משמעותית, לעיתים קרובות אני שואלת אם הם לא הרגישו טוב פיזית, לא ישנו היטב לילה לפני או לא אכלו הרבה זמן והתשובה יכולה להיות כן בהפתעה- גם אם הגורמים הללו לא יצרו את העצבנות, הם הופכים אותנו לרגישים יותר ופחות מווסתים רגשית.
מניסיוני אנשים שחווים קושי באינטרוספציה נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מחרדת בריאות, מכיוון שהם חוששים לפספס סימנים של הגוף שאינם תקינים, לא יודעים לפרש אותם כתקינים או לא ומה משמעותם, ואז נוטים לפרש אותם ככאלה שמעידים על מחלות או בעיות שצריך לבדוק והם בדריכות יתר.
טיפים:
- חשוב מאוד לעבוד על יכולת הניטור העצמי- להבין ולזהות מה אני חש בגוף, מה אני מרגיש, מה הצרכים שלי- ואז יותר קל לעקוב אחריהם ולמלא אותם. כשאנחנו מרגישים לא טוב או לא בנוח, חשוב לעצור רגע את הסיטואציה ולשאול את עצמנו- מה מפריע לי עכשיו? איפה אני מרגיש את זה בגוף? על מה זה יכול להעיד? איזה עוד סימנים אני יכול לחפש כדי לדעת אם זה בגלל רעב, עייפות או כאב בטן? מיינדפלנס מאוד יכולה לסייע לזה.
- לעשות הפסקות יזומות לאכילה ושתיה גם אם לא רעבים או צמאים. כשלוקחים כדור, לאכול לפני תחילת השפעת הכדור ובאמצע היום אם לא רעבים, אפילו לנשנש דברים קטנים כדי שהגוף שלנו לא ירגיש מרוקן מאנרגיה גם אם לא משדר רעב.
- אם אנחנו יוצאים מחוץ לבית לסידורים או לבילוי, גם אם אנחנו או הילדים לא רעבים, תמיד כדאי לקחת איתנו כמה דברים לנשנש למקרה שפתאום יהיה רעב שיתקוף וייקח זמן עד שנוכל למצוא מקום לאכול בו בצורה מסודרת.
- לחפש סימנים חיצוניים שיכולים לעזור לנו. למשל בטמפרטורה- להתלבש בהתאם למזג האוויר גם אם אנחנו עוד לא מרגישים שקר לנו או חם לנו, במיוחד בבית כשהטמפרטורה בו נעימה ושונה מבחוץ. לדאוג שתמיד יהיה איתנו עוד בגד ללבוש למקרה שיהיה קר כי תמיד אפשר להוריד. אם לא בטוחים אם קר לנו, אפשר ללבוש את הבגד ולראות אם זה משפר את הרגשתנו. אפשר לשים לב מהי הטמפרטורה בחוץ או במזגן שבדרך כלל נוח לנו איתה ולפיה לצפות אם נרגיש נוח או לא והאם זה ידרוש מאיתנו להתלבש קר או חם.