שחיקה בעבודה- מאפיינים תעסוקתיים של בעלי הפרעת קשב וריכוז

את בוהה בשעון הדיגיטלי שעל צג המחשב בפעם העשירית בשעה האחרונה. הוא לא התקדם הרבה. את מציצה בסמארטפון שלך לראות מה השתנה בפייסבוק- גם שם לא השתנה יותר מידי. הזמן לא עובר, זוחל כמו צב. אין לך כבר כוח לעבוד, את מחכה שתגיע השעה 16:00 כבר כדי שתוכלי להפיל את העט, להחתים נוכחות ולמהר לצהרון של הילד או סתם להימרח על הספה מול עוד סדרה שתטמטם לך את המוח.
את לא אוהבת את העבודה שלך. שונאת אפילו. אף פעם לא הייתן סיפור אהבה. אבל את שם כי את צריכה כסף, ועבודה זה כדי להרוויח כסף ולהעביר כמה שעות ביום, נכון?

את מרגישה כלואה בכלוב של זהב, כלוב של נוחות.
הכלוב הזה עשוי מעבודה קרובה לבית, משעות נוחות שמאפשרות לך לצאת מוקדם כדי להספיק לאסוף את הילדים מהצהרונים או להספיק לפילאטיס. אותו חוג שנרשמת אליו לפני 4 חודשים והלכת אולי פעמיים כי אף פעם אין לך באמת כוח או חשק או זמן ללכת עד לשם. הכלוב הזה נוח כי יש שיגרה, כי הבוס מעלים עין מהטעויות הקטנות שאת עושה כי אין לך כבר כוח. כי אין לו ממך ציפיות. כי אין לך ציפיות לא מעצמך ולא מהעבודה. כי את כל כך טובה, עד שאת נהיית גרועה. כבר לא מעירים לך על זה ששוב פעם איחרת, אולי הם כבר התייאשו ממך. שוב הלכת לישון מאוחר, המוח שלך היה מפוצץ במחשבות. באמת שניסית לחשוב חיובי, אבל מחשבות רעות ושחורות זחלו למוח שלך והשתלטו עליו מבפנים עד שנרדמת באפיסת כוחות.

להמשיך לקרוא

נקודת מבט אישית עליי ועל הפרעת קשב וריכוז

השבוע נגמרה חופשת סמסטר, בשבוע הבא מתחיל סמסטר ב’ של שנה א’ של תואר שני.
תקופת המבחנים הראשונה שלי אי פעם בתואר כלשהו או לימודים כלשהם (יש לי עוד שני תארים ראשונים ופסיכותרפיה) שאני מאובחנת, עם תרופה להפרעת קשב ועם כלים איך ללמוד כמו שצריך.
אני בת 36. מאובחנת בסך הכל שנתיים וחצי.
אני מסתכלת על הציונים הסופיים שלי שפורסמו השבוע, ובא לי לבכות.
בחיים לא היו לי כאלה ציונים יפים וגבוהים. 
בחיים לא למדתי כל כך הרבה ויעיל כמו שלמדתי בחופשת הסמסטר הזאת. 
אני כבר הרבה שנים תופסת את עצמי כאדם אינטליגנט, סקרן, אוהב ללמוד- באופן פורמאלי ובלתי פורמאלי, אבל לימודים אף פעם לא היו לי קלים. שנאתי ללמוד בפסיכומטרי, לא הייתי מסוגלת לשנן אף פעם, בתאריכים ושמות תמיד הייתי גרועה. 

להמשיך לקרוא

בניית חומות כהגנה מפני חרדה

קריקטורה מקסימה ונוגעת ללב שמתארת במדויק ובאופן מעורר הזדהות את מה שקורה אצל רובינו:
אנחנו בתוך המרחב הבטוח שלנו שמגן עלינו עם גבולות ברורים. אנחנו חושבים שאולי אנחנו לא צריכים להיות כאלה קשוחים ובמסגרת, אפשר קצת לצאת ממנה, להרשות לעצמנו להיות קצת פגיעים לפעמים. אנחנו פותחים צוהר להתנסות חדשה- ההתנסות נכשלת ואנחנו מקבלים “אגרוף לפרצוף”. החוויה העמוקה הזו של כישלון, פגיעה או טראומה, גורמת לנו להשתבלל בחזרה ולפתח עור עבה יותר, כלוב חזק יותר וחומות גבוהות יותר. לשמור על עצמנו כדי שלא נפגע יותר לעולם. להמשיך לקרוא

פינת “אפשר שאלה?”- לא לכולנו יש הפרעת קשב וריכוז?

**שאלה**

הפרעת קשב וריכוז זו המצאה. אין דבר כזה. כולנו סובלים מזה. אי אפשר להיות טוב בהכל, כל הזמן. גם אני שוכח, גם אני לא מרוכז לפעמים בישיבות או בהרצאה כי משעמם לי. גם אני לא הבנאדם הכי מסודר. לא כולם חייבים להיות מוצלחים בהכל ולעמוד בסטנדרטים של החברה. זה לא אומר שיש איתם בעיה.

להמשיך לקרוא