יש אומנית קומיקס בשם KAT שמאיירת קומיקסים שהדמות הראשית בה היא תפוח אדמה. מצאתי כמה איורים מקסימים שלדעתי אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, ADHD, יזדהו איתם היטב. צירפתי משפט לכל תמונה להסבר. כמובן שמדובר במאפיינים שכיחים- אך הם לא מתבטאים בכולם.
אנשים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים כל הזמן להשוות את עצמם לאחרים- כמעט תמיד הם יצאו עם ידם על התחתונה וירגישו שהם פחות טובים, מוצלחים, יעילים וכו’.
“אני מאוד מתוסכלת”, אמרה נועה (שם בדוי), בחורה צעירה ועדינה. “אנשים סביבי אומרים לי שהמוצרים שלי יפים ושיש להם פוטנציאל עסקי טוב- אבל אני לא מצליחה למכור”
“זה באמת מתסכל לרצות לעבוד במשהו שאתה טוב בו, אבל לא להצליח לממש את עצמך… אבל מה מביא אותך אליי? אני מטפלת, לא יועצת עסקית או שיווקית”, שאלתי אותה בחיוך.
“ובכן… הלכתי ליועצת עסקית. בין הטובות בתחום שמתמחה בשיווק עבודות יד. היא נתנה לי הרבה משימות שנשמעות טובות על פניו אבל… אני לא מצליחה לעשות אותן ואני מרגישה שהכסף שלי הולך לפח”, היא השיבה בתסכול.
“למה את לא מצליחה לעשות אותן?”
“בגלל ש…”, נועה פכרה את אצבעותיה. “הכל נורא מלחיץ אותי. אני לא מבינה למה. כלומר, אני כן. חשוב לי מאוד להצליח, אבל מצד שני אני לא מתקדמת ודורכת במקום. ואם זה לא מספיק- אני פשוט גרועה בשיווק וגרועה עם לקוחות…”
“אני לא יכול איתה יותר”, הוא ירה את דבריו לחלל האוויר. “אני עובד קשה מהבוקר עד הערב, לפעמים עובד שעות נוספות וקורע את עצמי. היא בבית כל היום ולא עושה כלום. אני חוזר הביתה ורואה הרבה פעמים את הבית כמו שהוא היה כשיצאתי בבוקר. כל דבר לוקח לה המון זמן. היא הולכת לישון מאוחר וקשה לה לקום בבוקר בזמן ולהכין את הילדים לבית הספר. את יודעת כמה פעמים הם הגיעו על הדקה או איחרו?! אני אומר לה שלא מספיק שהיא לא מצליחה להחזיק מעמד בעבודות וזה מכניס אותנו לחובות, היא גם לא עושה כלום בבית. הבית מבולגן ומלוכלך. מילא כשהיא עובדת, אני מבין. אבל גם כשהיא לא?! למה אני צריך לחזור בשבע בערב ולראות שאין לי חולצה נקייה ללבוש למחר בעבודה?!”.
הוא עצר לרגע מהמונולוג הארוך והמאשים שלו. שירן (כל השמות בדויים) התכווצה בכסאה ונראתה קפואה. פניה היו סמוקות, עיניה מושפלות והבעת פניה שמוטה. היא נראתה כמו ילדה קטנה ונזופה על ידי הוריה.