“החבר הכי טוב”- ביקורת סדרה על ילד עם חרדה חברתית

**יש מעט ספויילרים על הפרק הראשון, אבל לא באופן שלדעתי פוגע בחוויית הצפייה**
 
תארו לכם שאתם ילד בכיתה ה’ עם חרדה חברתית כל כך קשה עד שאתם מתקשים להיות בחברת ילדים אחרים, נמנעים מללכת לבית הספר ונשארים בבית בחינוך ביתי עם אבא שלכם. עכשיו הגעתם לגיל שבו כל בני גילכם הולכים לחטיבת הביניים וגם אתם רוצים להיות כמו כולם, אבל ברגע שאתם רק מתקרבים לדלת הכניסה לבניין בית הספר- אתם אחוזי אימה…
 
כך בדיוק מתחילה סדרה חמודה להפליא בשם “החבר הכי טוב” (the healing powers of dude) בנטפליקס שכביכול מיועדת לילדים, אבל לדעתי הרבה יכולים להתחבר לסדרה הזו מכל מיני זוויות. בגזרת הילדים יש את נוח- הילד בעל המראה הממוצע עם החרדה החברתית שגם ילדים ביישנים, דחויים, חסרי ביטחון עצמי, בעלי קשיים חברתיים כאלה ואחרים, ילדים שסובלים מחרדות כאלה ואחרות שיכולים להזדהות איתו; מבוגרים עם חרדה חברתית וביישנות שהיו ילדים כאלה או אפילו מתמודדים כיום עם הקושי הזה שנראה די אותו דבר; ילדים שהם כביכול רגילים וממוצעים עם ביטחון עצמי ממוצע אבל עדיין מהווים מטרה לביריונים של בית הספר, מוזרים כאלה שלא ממש מוצאים את עצמם וקלאמזיים כמו סיימון השמנמן וכהה העור שהוא הדמות הידידותית הראשונה שנוח נתקל בה כמצליח להכנס סוף סוף לבית הספר; אמארה היא הילדה האסייתית בכיסא גלגלים שהיא ישירה מאוד, לא ממש שמה על אף אחד, לפעמים קצת חסרת רגישות ולפעמים כן מצליחה להיות אמפטית, היא אינטליגנטית וחשוב לה מאוד להיות מצטיינת כבר בתחילת שנת הלימודים. כבר בתחילת הפרק הראשון נוח פוגש אותה כשהוא עומד על שביל המיועדת לנכים על כיסאות גלגלים בכניסה לבניין בית הספר, מתחיל להרגיש את החרדה עולה בו והיא מתעצמת לנוכח המחשבות שהיו לו עוד לפני כן שיש לראש שלו “צורה מוזרה”, ואז כשאמארה רוצה להכנס לבית הספר, הוא מבוהל וקפוא וחושב שאולי היא מבחינה ב”ראש המוזר שלו”, וכשהיא פונה אליו ומבקשת שיזוז, הוא הוא מרגיש מאוים ובורח לרכב של הוריו. אמארה מפרשת את התנהגותו כילד שחוסם לה את הדרך באופן חסר רגישות. בשלב מאוחר יותר, הם מצליחים להבין ששניהם טעו בפרשנות אחד של השני באותה סיטואציה והופכים לחברים.
 
יש גם את ההורים של נוח- אמא עורכת דין וקרייריסטית ואבא אומן שהקריב את חייו כדי להיות עם נוח בבית וללמד אותו. שניהם דמויות מוגזמות עם שמחת חיים קצת מוגזמת ואכפת להם מאוד מנוח. מצד שני, רואים גם את הקונפליקטים הפנימיים שלהם וביניהם בהתמודדות שלהם עם נוח שצריך בעצמו להתמודד עם החרדה החברתית שלו בבית הספר- הגנה שעוזרת אבל גם עלולה להיות מוגזמת וחונקת מהפחד שהוא לא יצליח להתמודד, הם מחזקים אותו, מנסים לרתום את האחות לעזור לו, ומצד שני הוא חושש לאכזב את הוריו אם לא יצליח להתמודד עם סיטואציות שונות שמפעילות את החרדה החברתית שלו. אחד המשפטים שהוא אומר לחבריו, זה שהוריו אמרו לו כל חמש דקות שהם גאים בו שהלך ביום שישי לבית הספר ושהם עוקבים אחריו, והיה ניכר שהוא מתבייש בזה ואולי גם חושב מה זה אומר עליו אם הוריו מרגישים צורך עז כזה לחזק אותו על כך ולשמור עליו כל כך- וכנראה שהוריו לא חשבו תמיכת היתר הזו גם פוגעת בו.
יש את האחות הקטנה, היפה, החברתית והמוצלחת עם שפע הביטחון שמנסה בדרכה לעזור לו, אבל גם להביך אותו כדרכן של אחיות קטנות.
 
נוח מתעקש להתמודד עם הפחד שלו ולהעיז ורואים איך כל יום הוא מתקדם קצת עד לרגע שהוא מצליח להכנס לכיתה מלאה בילדים. הסדרה ממחישה היטב איך כל סיטואציה פשוטה ויומיומית מתפרשת עבור נוח כמוקש בשדה מוקשים שעלול להתפוצץ בכל רגע. ההורים חוזרים על ההצעה שניתנה לו בעבר וסירב לה עד כה אך הפעם הוא מסכים- להיות מלווה על ידי כלב תמיכה רגשית- “גבר” (באנגלית Dude…) מקסים ואימפולסיבי שאנחנו זוכים גם לשמוע את המחשבות שלו בסיטואציות שונות ונוח מנסה להיעזר בו כדי להרגיש ביטחון ורוגע בסיטואציות המלחיצות.
יש את המסגרת- מנהל בית הספר ואחד המורים שמאוד לא אוהבים את “גבר” הכלב ומכשילים את נוח וכלבו עם חוקים רבים ולא היגיוניים ואת המחנכת שמנסה להיות מבינה ומכילה ושאר הילדים בבית הספר ובכיתה ואיך הם מתייחסים לנוח.
 
מה שאהבתי במיוחד בסדרה זה שמראים באופן ויזואלי מאוד את האופן שבו נוח ובעלי חרדה חברתית חווים את החרדה שלהם. צילומי המסך שצירפתי כאן מראים סיטואציה שבה נוח נכנס עם גבר לראשונה לבית הספר באופן אבסורדי כל הילדים נמשכו אליו כי התלהבו מהכלב, אבל נוח הרגיש הצפה וחרדה גבוהות כי קשה לו עם הרבה ילדים בבת אחת וראו איך הוא מדמיין אותם כמו קבוצה של זומבים. בסצינה אחת הוא שוקע ברצפה כשהוא קפוא ולא יכול לזוז ובסצינה אחרת הוא שומע פעמון אזעקה כאילו עומדת לפרוץ שריפה וכן הלאה.
 
צפיתי בינתיים בשני פרקים ואני מוקסמת. אני רואה איך היא יכולה להתאים למטופלים ילדים ומבוגרים, למשפחות שלהם, למטפלים, לילדים עם קשיים כאלה ואחרים שיש להם דמויות שקל להזדהות ולאהוב וגם לילדים “רגילים” – כל פרק בצפייה משותפת יכול לפתוח שיח שלם על נוח, על ההתמודדות שלו והאומץ שלו להתמודד עם הפחד, עם הדרכים השונות שהוא מנסה לעשות זאת, עם כל אחת מהדמויות שם ואיך שכל אחת מהן מפרשת שונה את אותה סיטואציה- ממש כמו שאני עושה בטיפול CBT, אבל רואים את זה באופן מאוד מומחש וויזואלי ומאפשר עיבוד מעמיק ונפלא.
 
אסיים בדוגמה קטנה של שיחה עם בני בן ה- 8 שאמר בפשטות גמורה על הסצינה של הילדה הנכה, אמארה ונוח- “אבל גם נוח נכה”. התפלאתי ושאלתי למה הוא חושב שהוא נכה, והוא אמר שהוא נכה ברגשות שלו כמו שהיא נכה ברגליים שלה. משהו בי קפץ והתכווץ ואמרתי שזה לא אותו דבר, אבל כשהתחלתי להסביר מה זה נכה, הבנתי שבמובן מסוים הוא צדק- אצל נוח הבעיה הרגשית שלו כל כך חזקה שהיא באמת פוגעת לו בתיפקוד, אלא שיותר קל לסביבה להיות נחמדים ולעזור לאמארה בגלל הנכות הנראית שלה, אבל לא כלפי נוח שיש לו סוג של נכות בלתי נראית. זו הייתה הזדמנות נפלאה לדבר על איך הוא פירש סיטואציות באופן שונה מילדים אחרים ולעזור לו להבין ילדים אחרים עם קשיים- למשל ההרגשה הרגשית, התחושות הפיזיות, ההתנהגות והחוויה של החרדה, האיום, הקפיאה והדופק המהיר בפחד מרופא שיניים או בדיקת דם שהוא מכיר (ולכל אחד יש פחד אחר שהוא יכול להזדהות איתו), עזרו לו להבין יותר טוב את נוח כשהוא קפא במקומו והרגיש שהוא לא יכול לזוז- משהו שלפני שעשיתי את החיבורים האלה, הוא התקשה להבין.
 
אני מקווה שתהיה עונה שניה. זו סדרה מרעננת וחשובה כל כך בעיניי על סוגיות שמטרידות ומעניינות הרבה ילדים ומשפחות והטלביזיה לא נותנת להן כלל דגש לרוב ויכולה גם לעזור להבין ולקבל את השונה.

התמודדות אישית עם פחד גבהים

בפייסבוק יש בימים אלו טרנד של אתגר תמונה מלפני 10 שנים, ובעקבותיו החלטתי לא סתם לצרף תמונה שלי מלפני עשור, אלא גם סיפור מעניין.
 
תחילת 2010
אחרי 9 חודשים בארה”ב, עשינו טיול של 3 חודשים במרכז אמריקה. הגענו לקוסטה ריקה לקראת סוף הטיול. האקס שלי נושם ספורט אתגרי. אני עם פחד גבהים. איתגרתי את עצמי לעלות על רכבות הרים בפארקי שעשועים שונים בארה”ב (לא הכי גבוהים עם לופים פסיכים, יש גבול) וסקי.
מהרגע שנכנסנו לקוסטה ריקה ולאחר שהכנתי מראש תוכנית מפורטת של יעדים ואטרקציות בטיול, ידענו שאנחנו רוצים לנסות בקוסטה ריקה את אחד הקנופי הארוכים ביותר במרכז אמריקה.
קנופי הוא אומגה שמתוחה בין צמרות עצים ביער גשם. בכל פעם שפגשנו מישהו שהיה שם והתלהב, אבל גם סיפר כמה זה מפחיד, התחלתי להרגיש את הלחץ- ומיד הכחשה. מצד אחד, רציתי את זה מאוד כי שמעתי שזו חוויה מדהימה וחד פעמית ומצד שני פחדתי אימים.
היו שם, אם איני טועה, 18 מקטעים של אומגות באורכים שונים. רק אחרי 3 מקטעים ראשונים הייתה נקודת יציאה אחת, עוד אחת בערך 5 מקטעים אחר כך והסוף. המקטע הארוך ביותר הוא קילומטר או קצת יותר (!) של חבל מתוח בין שמיים לארץ.
 

להמשיך לקרוא

מה קורה כשיש לך עסק, אבל החרדה מונעת ממך לשווק ולהרוויח?

טיפול CBT בחרדה חברתית שפוגעת בעסק אצל עצמאיים

“אני מאוד מתוסכלת”, אמרה נועה (שם בדוי), בחורה צעירה ועדינה. “אנשים סביבי אומרים לי שהמוצרים שלי יפים ושיש להם פוטנציאל עסקי טוב- אבל אני לא מצליחה למכור”
“זה באמת מתסכל לרצות לעבוד במשהו שאתה טוב בו, אבל לא להצליח לממש את עצמך… אבל מה מביא אותך אליי? אני מטפלת, לא יועצת עסקית או שיווקית”, שאלתי אותה בחיוך.
“ובכן… הלכתי ליועצת עסקית. בין הטובות בתחום שמתמחה בשיווק עבודות יד. היא נתנה לי הרבה משימות שנשמעות טובות על פניו אבל… אני לא מצליחה לעשות אותן ואני מרגישה שהכסף שלי הולך לפח”, היא השיבה בתסכול.
“למה את לא מצליחה לעשות אותן?”
“בגלל ש…”, נועה פכרה את אצבעותיה. “הכל נורא מלחיץ אותי. אני לא מבינה למה. כלומר, אני כן. חשוב לי מאוד להצליח, אבל מצד שני אני לא מתקדמת ודורכת במקום. ואם זה לא מספיק- אני פשוט גרועה בשיווק וגרועה עם לקוחות…”

להמשיך לקרוא

מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית (ח”ח) היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר- הרביעית בגודלה. השכיחות שלה היא כ- 12% מהאוכלוסייה שיסבלו במהלך חייהם מח”ח ברמה זו או אחרת. ח”ח מאופיינת בפחד או בושה מסיטואציות חברתיות או ביצוע פעולות בציבור שחושפות אדם לביקורת של אחרים. האדם חושש שמא התנהגותו ותגובות האנשים אליה יגרמו לו לבושה, פחד או השפלה, וזה מוביל לחרדה שמתבטאת בתגובות גופניות כגון: דופק מהיר, נשימה מהירה, הסמקה, הזעה, גמגום, רעד בקול, רעד בגוף כמו בידיים וכן הלאה. האדם החרד חברתית בדרך כלל מודע לכך שהמחשבות שלו לא מציאותיות ומוגזמות, אולם לא יכול להימנע מלחשוב כך ולהיות מושפע מכך. בתגובה לחרדה, הוא נמנע ממצבים חברתיים רבים, וכשהוא מתעמת איתם (לעיתים כי אין לו ברירה), הוא חווה מצוקה ניכרת המלווה בחרדה עזה. גם לאחר אותו אירוע הוא ממשיך לחשוב רבות על המקרה ולנתח את התנהגותו ולשפוט אותה.

להמשיך לקרוא

טיפול התנהגותי קוגניטיבי CBT בחרדה חברתית

מבין כל סוגי הטיפול הקיימים, טיפול CBT נמצא כטיפול היעיל ביותר. כ- 75-80% מגיבים לטיפול וחווים ירידה משמעותית ברמת החרדה וההימנעות. כמו כן, הישגי הטיפול נשמרים לאורך זמן לאחר תומו. טיפול בח”ח ניתן גם באופן פרטני וגם קבוצתי. במחקרים ישנים שניהם נמצאו יעילים במידה דומה ובאחרים הפרטני נמצא יעיל יותר, אך במחקרים חדשים יותר נמצא כי הטיפול הפרטני יעיל יותר מהקבוצתי באופן עקבי. טיפול נוסף שנמצא יעיל הוא טיפול חברתי בין- אישי ששם מלמדים מיומנויות חברתיות (שלחלק מהסובלים מההפרעה חסרות), אולם חלק מאנשי המקצוע סבורים שתרגול המיומנויות על ידי התנסות מספקת ואין צורך ללמוד מיומנויות חברתיות באופן מיוחד.

להמשיך לקרוא