סקירת ספרות של מחקר שבדק קומורבידיות (נטייה של שתי הפרעות להופיע יחד) של הפרעת קשב אצל מבוגרים, הראתה שבמחקרים שונים שבדקו קשר בין הפרעת קשב לחרדה חברתית מצאו של- 72% מבעלי קש”ר(הפרעת קשב וריכוז) היתה חרדה חברתית גבוהה. מחקרים רבים מצביעים על שילוב גבוה של הפרעות חרדה עם קש”ר מילדות. במחקר שנמשך 11 שנה שיעורי התפתחות החרדה היו 17.7% לבעלי קש”ר לעומת 1.9% בקבוצת ביקורת.
השאלה הזו נשאלה בוובינר, והחלטתי להרחיב כאן מכיוון שיש הרבה אנשים עם הפרעת קשב עם בעיה בוויסות חושי ואין לזה כל כך מודעות, במיוחד לא אצל מבוגרים.
קשיים בוויסות חושי זה בעצם כשהחושים של האדם חזקים או חלשים יותר משמעותית מהחושים של אדם ממוצע. כלומר רגישות יתר או חסר.
דוגמאות לרגישות יתר (נפוצה יותר) קלאסיות:
שמיעה: קושי לשאת קולות חזקים, טון גבוה נחווה כצעקה, קולות רועשים או צורמים יכולים ממש לתת תחושה של כאב פיזי או לעורר אי נוחות קשה פיזית ו/או רגשית. קושי להיות במקומות הומים, מקומות רועשים, מועדונים, הופעות, אירועים. זה ממש יוצר תחושה של סבל. תדמיינו למשל מישהו שורט על לוח- נכון שזה עושה לכם צמרמורת? אז יכול להיות משהו כזה, אבל גם בצלילים שלאנשים בלי בעיה כזו יכולים להיות נייטרלים או סבירים.
בפוסט הקודם סיפרתי לכם על אדלר ועל מושג הראייה האנכית שלו- הוא טען שאנשים נוהגים לראות את העולם ואת האנשים סביבם בצורה של סולם שבו הם ממוקמים בשלב מסוים ושאר האנשים בשלבים מעליהם ומתחתיהם ואנחנו נמצאים כל הזמן בהשוואה מתמדת בינינו לאחרים- מי יותר מוצלח מאיתנו ומי פחות. הסולם יכול להיות “ציון כללי” של “השווי” שלנו ויכול להיות בתחומים מסויימים שחשובים לנו או שחשובים בחברה שבה אנו חיים (או שאנחנו חושבים שהם חשובים) כמו: משכורת, נכסים, יופי, האם אנחנו בזוגיות ואיזה בן זוג “שווה” יש לנו, העיסוק שלנו, הציונים שלנו, כמה חברים יש לנו, אינטליגנציה וכדומה ויכול להיות ספציפית בתחום המומחיות שלנו, בספורט שבו אנו עוסקים, תחביב וכו.
עבור מי שאינו מתחום הטיפול והפסיכולוגיה, אדלר לרוב פחות מוכר. אדלר היה תלמידו של פרויד, ומפורסם בעיקר בזכות “מכון אדלר” והשימוש בתיאוריות ובגישות שלו בטיפולים משפחתיים והדרכות הוריות. אחד המושגים שהוא עסק בהם יחסית הרבה, היה מושג הנחיתות והעליונות.