השבוע נגמרה חופשת סמסטר, בשבוע הבא מתחיל סמסטר ב’ של שנה א’ של תואר שני.
תקופת המבחנים הראשונה שלי אי פעם בתואר כלשהו או לימודים כלשהם (יש לי עוד שני תארים ראשונים ופסיכותרפיה) שאני מאובחנת, עם תרופה להפרעת קשב ועם כלים איך ללמוד כמו שצריך.
אני בת 36. מאובחנת בסך הכל שנתיים וחצי.
אני מסתכלת על הציונים הסופיים שלי שפורסמו השבוע, ובא לי לבכות.
בחיים לא היו לי כאלה ציונים יפים וגבוהים.
בחיים לא למדתי כל כך הרבה ויעיל כמו שלמדתי בחופשת הסמסטר הזאת.
אני כבר הרבה שנים תופסת את עצמי כאדם אינטליגנט, סקרן, אוהב ללמוד- באופן פורמאלי ובלתי פורמאלי, אבל לימודים אף פעם לא היו לי קלים. שנאתי ללמוד בפסיכומטרי, לא הייתי מסוגלת לשנן אף פעם, בתאריכים ושמות תמיד הייתי גרועה.
תגית: הצלחה
“אפשר שאלה?”: הפרעת קשב וריכוז או מתנת קשב וריכוז?
**שאלה**
למה את קוראת לזה כל הזמן “הפרעת קשב וריכוז?” אני מעדיפה לקרוא לזה “מתנת קשב וריכוז”. יש הרבה יתרונות לתופעה הזו ולא הכל שחור. אני מעדיפה להסתכל על הצדדים החיוביים שלה.
הפרעת קשב וריכוז במבוגרים באיורי קומיקס- חלק א’
יש אומנית קומיקס בשם KAT שמאיירת קומיקסים שהדמות הראשית בה היא תפוח אדמה. מצאתי כמה איורים מקסימים שלדעתי אנשים עם הפרעות קשב וריכוז, ADHD, יזדהו איתם היטב. צירפתי משפט לכל תמונה להסבר. כמובן שמדובר במאפיינים שכיחים- אך הם לא מתבטאים בכולם.
אנשים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים כל הזמן להשוות את עצמם לאחרים- כמעט תמיד הם יצאו עם ידם על התחתונה וירגישו שהם פחות טובים, מוצלחים, יעילים וכו’.
מה הקשר בין סושי להפרעת קשב וריכוז?
“אמא, תכיני סושי היום! בבקשה!”, הילד שלי בן ה- 6 ביקש.
“טוב, היום אפשר כי שבת ויש זמן, אבל לך תסדר בינתיים את החדר שלך”.
התחלתי לשטוף את הכלים ונכנסתי לחדר שלו לבדוק מה המצב בין לבין. הוא שכב על הרצפה ושיחק ברובה צעצוע. גערתי בו. “ביקשתי שתסדר את החדר. נכון שביקשתי ממך הרבה פעמים לא להוציא משחקים נוספים לפני שאתה מסדר את מה שאתה משחק איתו?”
“כן”, הוא מהנהן בעצב.
אני מתוסכלת. כועסת. אין ספור פעמים במהלך שטיפת הכלים הייתי צריכה לבוא ולבדוק אם הוא מסדר או משחק או בוהה בתקרה. הסידור שלו היה איטי, מלא בהפסקות וריחוף.
כן, כמו האמא- כך הבן.
האם לשנות מקצוע? התלבטות של מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז בתחום התעסוקה והקריירה
הרבה מטופלים מגיעים אליי מיואשים ומאוכזבים- הם עבדו קשה מאוד כדי להגיע למקצוע שבו הם עובדים כיום. הם עשו דרך ארוכה בלימודים שהייתה להם קשה מאוד- חלקם נאלצו להשלים בגרויות ואף 12 שנות לימוד, מכינות, תארים או קורסים מקצועיים שונים. לפעמים עשו כמה. לפעמים פרשו באמצע או נכשלו וניסו משהו אחר.
והנה, הם במקום שבו הם רוצים- אבל לא מצליחים. הם לא מחזיקים מעמד במקומות עבודה- או שמפטרים אותם או שהם מתפטרים. חלקם התייאשו מלהיות שכירים ופנו להקמת עסק עצמאי בתחום שהם אוהבים. חלקם כשלו בעסק העצמאי וחזרו להיות שכירים בצער רב.
“אולי המקצוע הזה פשוט לא מתאים לי?”, הם תוהים.