חרדת כישלון

כמה פעמים אמרת לעצמך שנמאס לך מזה שאת דורכת במקום, שאת כבויה, שהעתיד שלך שחור ולא משנה מה תעשי- את תיכשלי?
כי בכל פעם שניסית- נכשלת. אולי ניסית פעם אחת וזה גרם לך לכוויה ולא ניסית שוב. אולי ניסית פעמיים- שלוש או עשר ואז החלטת שלא עוד.
את רואה אנשים אחרים מצליחים במקומות שנכשלת, את מסתכלת עליהם בערגה, בקנאה… למה לא מגיע גם לך?!

את נשארת תקועה בעבודה שאת לא אוהבת כי את לא מצליחה לעבור ראיונות עבודה או שלא חוזרים אלייך כשאת שולחת קורות חיים. טוב, זה ברור. את לא מספיק מוכשרת, לא מספיק מנוסה, לא מספיק יפה, לא מספיק משכילה…
את יוצאת לדייטים ובכל פעם מחדש מתאכזבת כי את נופלת על דייטים גרועים שמורידים לך את המצברוח והמוטיבציה, אז את פשוט מחליטה לא לצאת יותר, כי מה הטעם. כולם $#%1 (או שאת חושבת שאת לא מספיק שווה…).
את לא ניגשת לטסט כי כבר נכשלת בשניים או שלושה ואת ממש לא רוצה לקבל את ה”נכשל” מהבוחן שוב. מה הטעם? את פשוט גרועה ואת אף פעם לא תצליחי לעבור…

וכל כישלון כזה מוריד אותך למטה.
זה מדכא אותך.
זה מכניס אותך לסטרס.
מעלה לך את מפלס החרדה.
זה מייאש אותך.
הביטחון העצמי שלך הולך ונרמס.

ואת? את ממש לא רוצה להרגיש את כל האיכסה הזה, אז ברור ש… הדבר הכי טוב זה… עם כל המשא הזה של הכישלונות על הגב שלך- פשוט להימנע ולא לנסות יותר. הרי אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא כישלון אחד גדול כל הזמן, נכון?

וכישלונות זה באמת דבר שמוריד. זה אנושי. זה טבעי.
גם כשאני נכשלת ודברים לא הולכים לי כמו שאני רוצה- אני מתבאסת.
זה בסדר גמור.
הבעיה היא כשאנחנו מכלילים את הניסיונות הלא מוצלחים שלנו על כל ניסיון עתידי שהוא- “מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש”.
הבעיה היא…
שכשאנחנו לא מנסים ולא מתמודדים אלא נמנעים מעשייה, אנחנו אומנם לא פוגשים את הטעם המר של הכישלון- אבל גם לא מאפשרים לעצמנו לטעום את הטעם המתוק של ההצלחה.
ככל שנמנע יותר מאימת הכישלון- כך הוא ירגיש לנו כמו משהו מאיים, מפחיד ונוראי שיחסל אותנו כליל ולא נוכל לעמוד בזה.

אז אם את מרגישה ככה (או אתה…), את מוזמנת לפנות אליי.
אנחנו נגלה ביחד מה המחשבות שגורמות לך לא להאמין בעצמך, נאתגר אותן, ננסה להבין למה לא הצלחת ומה אפשר לנסות לשנות כדי להגדיל את הסיכויים שתצליחי, אנחנו נלמד ביחד להסתכל על הכישלונות ועל הפחד שמא תיכשלי באומץ, להסתכל לפחד בעיניים ולהבין שכדי לצמוח ולהצליח, אנחנו חייבים לנסות וחייבים להיכשל.
מהכישלונות שלנו אנחנו לומדים הכי הרבה, ופשוט אי אפשר להצליח בלי להיכשל.
ובכלל… כישלונות זה לא דבר נוראי ולא סוף העולם.
בדיוק כמו אותו תינוק שלומד לראשונה ללכת והוא חייב ליפול וללכת עקום ולחשב כל צעד עד שהוא ילמד ללכת טוב ובמהירות באופן טבעי ואוטומטי. תארו לכן שאחרי פעם או פעמיים שהוא ייפול הוא לא ירצה יותר לעמוד על רגליו ולצעוד?

אני יודעת שאת אולי מהנהנת בהסכמה, כן, הכל נראה הגיוני. בראש את מבינה את זה, אבל הלב שלך אומר אחרת.
ברור. זה לא פשוט.
לכן אני פה. כדי לעזור לך בנקודת המפגש הזו שהלב שלך נלחם בהיגיון…

מה הקשר בין קפיאה מקור מהמזגן לחרדה חברתית?

אחת ההתמחויות שלי היא לטפל באנשים עם הרצף של ביישנות וחרדה חברתית. רבים מהם כלל לא מודעים לכך שיש להם חרדה חברתית, הם סבורים שהם “רק ביישנים ומופנמים ועם ביטחון עצמי נמוך”.
זה בהחלט נכון, אבל ההבדל המרכזי בין “סתם” ביישנות לחרדה חברתית, זה שאדם ביישן יתבייש לעשות דבר מה שהוא רוצה או צריך לעשות וייתכן שינסה להימנע מכך, אך בסופו של דבר הוא יעשה זאת, ירגיש את הלחץ והחשש בהתחלה, ואחרי שזה יגיע לשיא מסויים- זה ירד בהדרגתיות כי הוא התגבר על החשש שלו, וזה טבעו של פחד.
 

להמשיך לקרוא

כרטיסיות חיזוקים חיוביים להעצמת הילד והקשר עם הוריו

“כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו”, הרב שלמה קרליבך.
*
כל ילד צריך שיאמינו בו, שיאהבו אותו, שיחזקו אותו, שיצמיחו אותו.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ובמיוחד היפראקטיביות, צריכים זאת במיוחד.
זאת בגלל שהם גדלים בחוויה של תסכול וכישלון- הם לא מצליחים לעשות דברים, כועסים עליהם וגוערים בהם, הסביבה שלהם מאוכזבת מהם והם מאוכזבים מעצמם.
אותם ילדים יגדלו אחר כך להיות מבוגרים שלא מאמינים בעצמם וביכולת שלהם להצליח, לשלוט בעצמם, להשיג דברים, לדחות סיפוקים…

להמשיך לקרוא

הימנעות מקונפליקטים

“אם אתם נמנעים מקונפליקטים כדי לשמור על שקט, אתם מתחילים מלחמה בתוך עצמכם”
 
הרבה אנשים נמנעים מקונפליקטים. האם גם אתם נמנעים?
האם אתם מתקשים לומר “לא” גם אם זה פוגע בכם?
האם אתם מתקשים לבטא את צרכיכם ורצונותיכם מול אחרים?
(אולי אפילו בפני עצמכם?)
האם כשאתם כבר מעזים לבקש- אם תקבלו סירוב, אתם תתקשו לעמוד על שלכם?
האם אחרי הסירוב הזה אתם משתבללים ואחר כך נמנעים מלבקש, מלהתעמת, מלהתעקש?
 
הקשיים האלה משותפים להרבה אנשים. לחלקם זה קורה מול כל האנשים או חלק מהאנשים. לחלקם זה קורה מול אנשים זרים, לחלקם זה קורה מול אנשי סמכות כמו מנהלים ולאחרים זה קורה מול קרובי משפחה מסויימים כמו הורים או ילדים ולאחרים מול בני זוג או סתם בני המין השני (או שלהם אם הם נמשכים לבני מינם, כמובן).
 
לפעמים זה בגלל הפחד מדחייה.
או חשש מביקורת.
או פחד מהשלכות קטסטרופליות (יפטרו אותי, יעזבו אותי…).
לפעמים זו חרדת נטישה.
לפעמים זה הרצון להיות “מושלם” ולְרָצוֹת.
לפעמים כל התשובות נכונות.
 
ואז… אתם מוצאים את עצמכם מרצים את כל העולם מלבד את עצמכם. מבטלים את עצמכם. מקרבנים את עצמכם.
זה לא נובע מנתינה ואהבה אמיתית, ולכן זה יוצר הרבה תסכול, כעסים, ביקורת עצמית עזה, חרדות, פחדים, חששות.
 
לפעמים זה נובע בגלל חרדה חברתית, לפעמים לא. לפעמים זה נקודתי ולפעמים זה דפוס התנהגות.
רוצים לשבור אותו ולהיות קשובים ונאמנים יותר לעצמכם?
 
מוזמנים להתקשר: 0545-365959
אני כאן. 

נקודת מבט אישית עליי ועל הפרעת קשב וריכוז

השבוע נגמרה חופשת סמסטר, בשבוע הבא מתחיל סמסטר ב’ של שנה א’ של תואר שני.
תקופת המבחנים הראשונה שלי אי פעם בתואר כלשהו או לימודים כלשהם (יש לי עוד שני תארים ראשונים ופסיכותרפיה) שאני מאובחנת, עם תרופה להפרעת קשב ועם כלים איך ללמוד כמו שצריך.
אני בת 36. מאובחנת בסך הכל שנתיים וחצי.
אני מסתכלת על הציונים הסופיים שלי שפורסמו השבוע, ובא לי לבכות.
בחיים לא היו לי כאלה ציונים יפים וגבוהים. 
בחיים לא למדתי כל כך הרבה ויעיל כמו שלמדתי בחופשת הסמסטר הזאת. 
אני כבר הרבה שנים תופסת את עצמי כאדם אינטליגנט, סקרן, אוהב ללמוד- באופן פורמאלי ובלתי פורמאלי, אבל לימודים אף פעם לא היו לי קלים. שנאתי ללמוד בפסיכומטרי, לא הייתי מסוגלת לשנן אף פעם, בתאריכים ושמות תמיד הייתי גרועה. 

להמשיך לקרוא