“לא ייאמן”- ביקורת. מיני סדרה שמתבוננת על קורבנות אונס ותלונות שווא

בוקר אחד נערה בסיכון בת 16 עם היסטוריית חיים מורכבת וקשה מתקשרת למשטרה ולקרובים כדי לדווח שנאנסה באכזריות זמן קצר לפני כן בדירתה במסגרת של תוכנית המסייעת לצעירים בסיכון. המשטרה מגיעה מיד, כולם מנסים לתמוך ולעזור. מחפשים ראיות, מתשאלים אותה, שולחים אותה לבדיקה מקיפה וחודרנית בבית החולים.
היא מתבקשת לספר את הסיפור שלה שוב ושוב ושוב בפני חוקרים גברים, ובכל פעם מעמתים אותה מחדש עם פרט זה או אחר שלא מתיישב עם פרט זה או אחר. עם זה שאין ראיות. המשטרה מתחילה לפקפק בה, אימהות האומנה שלה מפקפקות בסיפור שלה בגלל העבר שלה.
מופעל עליה מכבש לחצים להודות שבדתה את התלונה על האונס מסביבתה- עד שהיא מודה.
שנתיים אחר כך, באופן כמעט חסר תקדים ולא אופייני- מוגש נגדה כתב אישום על תלונת שווא.
 

להמשיך לקרוא

על “בני טובים” ותפקיד ההורים בחינוך ילדיהם

הילד שלי רק בן 7 ובכיתה א.
ופתאום אני מגלה שאני כבר לא יכולה לשמור עליו בבועה כמו בגן כשהוא חשוף לילדים בוגרים.
ילד שאני משתדלת לדבר לידו בשפה נאותה ולא לקלל, מסיים את השנה הראשונה שלו עם תלונה מהמורה שעשה אצבע משולשת לילדים שהתלוננו עליו, וסיפר לי שילד הרגיז אותו והוא “יזיין” אותו, ואני חשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב. נבהלתי מאיפה הוא שמע מילה כזאת, תרחישים איומים עברו בראשי על שפה מינית לא מותאמת אצל ילדים. 
הוא אמר שאותו ילד איים ש”יזיין אותו במכות”. 
מיד הסברתי לו שזו מילה לא יפה שלא משתמשים בה, והכוונה היא אחרת, בכלל לעשות ילדים עם מישהו שאוהבים כשבוגרים ורק מבוגרים אומרים אותה.

להמשיך לקרוא