מה הקשר בין הפרעת קשב לסקס ואינטימיות?

הפרעת קשב פוגעת בכל תחומי החיים של מי שסובל ממנה. אחד התחומים הכי פחות מדוברים הנפגעים אצל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז זה כל תחום הזוגיות, האינטימיות וקיום יחסי מין. מה הקשר בין הפרעת קשב לסקס?

 

כדי ליהנות מסקס, גברים ונשים כאחד צריכים להתרכז באקט המיני, בבן או בבת זוגם ובעצמם ובהנאתם. אנשים רבים עם הפרעת קשב שסובלים ממוסחות גבוהה, יכולים לסבול ממנה גם בזמן סקס. לדוגמה, בזמן שהם מנסים להתרכז כדי להגיע לאורגזמה, הם עשויים להיות מוסחים בקלות מכל צליל קטן מהשכנים, מהילדים בחדר ליד, ריחות, משהו במראה של בן הזוג, חם מידי או קר מידי, המגע של השמיכה וכדומה, אבל גם ממחשבות- רק שלא אשכח להגיש מחר בזמן את  המשימה בעבודה, האם שילמתי את קנס החנייה? וואו כמה כביסה יש לי לעשות וצריך לפני שיירד שוב גשם, האם אני נראית מספיק טוב באור הזה? מה היא חושבת עליי עכשיו, רק שהילדים לא יתעוררו…האם הוא שם לב שאני לא לגמרי איתו?”. כשלא מרוכזים לגברים ונשים כאחד קשה להגיע לאורגזמה וליהנות וגברים עשויים להתקשות לשמור על זקפה. כשזה קורה, התיסכול והפגיעה עשויים להיות לא רק אצל האדם שסובל מהפרעת קשב, אלא גם בבן זוגו שעלול לפרש לא נכון את העובדה שהוא שם לב שבן זוגו לא ממש איתו בכאן ועכשיו, שהוא לא מצליח לגרום לו להנאה, שהוא לא קשוב לו, לא מתמסר לסקס, מטיל ספק במידת המשיכה או הרגשות שלו כלפיו וכדומה. הניסיון להתרכז ולהיות מוסח ולהכריח את עצמך שוב ושוב להתרכז עשוי להיות מתסכל מאוד, בפרט כשלא מצליחים להגיע לאורגזמה- בדיוק כמו שזה מתסכל בעבודה או בלימודים. התסכול הזה, ובפרט אם הוא מלווה בביקורת מצד בן הזוג, עשוי לגרום להימנעות מסקס ו/או חוסר הנאה.

Yoga, Pose, Women, Female, Meditation, Yoga Poses, Calm

אנשים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים להשתעמם בקלות וצריכים גיוון כל הזמן. קשה להם להתמיד. זה יכול להתבטא בקושי ליצור מערכת יחסים מחייבת ויציבה לטווח ארוך עם תחלופת בני זוג גבוהה, זה יכול להיות מישהו שמלכתחילה מתקשה להכנס למערכת יחסים רצינית ואפילו להיות עם יזיז או יזיזה קבועים. אצל אחרים יש כל הזמן צורך בגיוון בפרטנרים לקיום יחסי מין והעדפה לסטוצים- בדרך לכיבוש הבא ולריגוש מעבר לפינה. אחרים ימשכו לפוליאמוריה או למערכת יחסים פתוחה.

יהיו כאלה שיבחרו בני זוג שפחות מתאימים להם באופן לא מודע בשביל שיווצרו סערות רגשיות, הם  ייצרו קונפליקטים ומריבות- ואולי גם מייק-אפ סקס שבא אחר כך.

הרצון בתחלופה והימנעות משיגרה יכול לייצר יותר בגידות ורומנים בסתר. אצל זוגות שלפחות לאחד מבני הזוג יש הפרעת קשב וריכוז יש סטטיסטית סיכוי רב יותר להתגרש מאשר אצל זוגות שאין אצלם הפרעת קשב וריכוז.

הרבה פעמים לאנשים עם הפרעות קשב יש קושי בתקשורת בין אישית- לתקשר את הצרכים והרגשות שלהם ולהבין את אלו של הצד השני, לקרוא סיטואציות חברתיות או שהם מפרשים באופן שגוי את הצד השני. גם בסקס כל אלו יכולים להפריע כי זה דורש רגישות גבוהה לצד השני ולתקשורת טובה- בעיקר בלתי מילולית.

תוצאת תמונה עבור ‪meme jealous girlfriend‬‏

אנשים אחרים עם הפרעת קשב יכולים דווקא להימשך לגיוון וריגוש ביחסי מין עצמם- התנסויות חדשות במין, מין מרובה משתתפים, BDSM, מין קינקי, פטישים, סקס במקומות ציבוריים, רוצים לנסות כל הזמן תנוחות חדשות, אביזרי מין חדשים, מין קבוצתי וכו’. הם יחפשו כל הזמן את הדבר הבא המגניב שיגוון להם את הסקס עם הפרטנר הקבוע.

יש כאלה שיכולים לאבד פתאום עניין או להשתעמם באמצע והם בקטע של: “יאללה, אין לי כוח עכשיו למשהו איטי ורגוע, זה משעמם!”. לפעמים הם יעדיפו מין קצר יותר או עם פחות אינטימיות ומשחק מקדים. האימפולסיביות עשויה לגרום לאותו אדם להיות פחות רגיש, קשוב וסבלני לבן זוגו והוא מעדיף “לקצר תהליכים”, מה שכמובן עלול לפגוע בבן זוג שיכול להירתע ממין איתו. קשיים כלליים, כעסים ומתחים במערכת היחסים על רקע הפרעת הקשב ובלי קשר אליה, גם יכולים לפגום ביכולת של בני הזוג להתמסר ולהירגע בסקס.

מאחר והרבה אנשים עם הפרעת קשב אוהבים ריגושים, זה יכול להתבטא גם בהתנהגות מינית מסוכנת החל מגיל ההתבגרות: קיום יחסים בגיל צעיר- שנתיים פחות מהממוצע, פי שניים יותר פרטנרים מיניים מבני גילם במחקרים אצל סטודנטים ומתבגרים, מין לא בטוח ומוגן (שנגרם בגלל אימפולסיביות בלי לחשוב על ההשלכות, נטילה לא עקבית של נטילת גלולות למניעת היריון באופן קבוע או רכישת קונדומים וכו’) שגורם לכך שהם חשופים יותר למחלות מין והיריונות לא רצויים והיקלעות לסיטואציות עם זרים שעלולות להיות מסוכנות- כמו למשל לא להחליף תמונות ופרטים אישיים כשמכירים מישהו ברשת, להיפגש בפעם הראשונה בבית של אחד הצדדים, להשתמש בסמים ו/או אלכוהול לפני או תוך כדי סקס באופן שפחות מאפשר להם לשמור על עצמם או לסרב. יש מחקרים רבים שנעשו במתבגרים וגילו שלמתבגרים עם הפרעות קשב יש סיכון גדול יותר להיות מעורבים בפגיעה מינית- מהצד הקורבן או התוקף.

להרבה אנשים עם הפרעות קשב יש גם קשיים בוויסות חושי, כלומר או שהחושים שלהם מוגברים והם זקוקים למגע עדין או שזה דווקא “יטריף” אותם ויש הרבה סוגים של מגע שלא יהיו נעימים להם, הם יהיו רגישים מידי, מגע מסוים עשוי להכאיב להם, הם עשויים להרגיש לא בנוח עם שמיכה עליהם או עם גוף של מישהו אחר, זיעה, ריח, טקסטורות או היעדר בד. כל אלו יכולים להסיח את דעתם בקלות ואף להירתע ממין. אחרים סובלים דווקא מחסך בחושים והם זקוקים למגע חזק ואינטנסיבי כדי להרגיש “משהו” והכל צריך להיות מוגבר ועוצמתי כדי ליהנות.

יש גם צדדים חיוביים- אנשים שמתרכזים בפעילויות שהם אוהבים ולכן מצליחים להתרכז בסקס, יכולים להשתמש בסקס  כאמצעי להרגעה עצמית, יכולים להתמסר ודווקא אז המחשבות פחות מפריעות, מתנסים במידה ובאופן מווסת בסקס מגוון ומעניין ובעזרתו  מצליחים לשמר מערכות יחסים ארוכות ויציבות כי הם דואגים לכך שכל הזמן יהיה עניין להם ולפרטנר.

מקורות:

“168 שעות של הפרעת קשב”- טל קפלינסקי וד”ר ירדן לוינסקי

“לחיות עם הפרעת קשב ADHD”- איריס מנור ושמואל טיאנו

Sarver, D.E., McCart, A. J., Sheidow, E.J., Letourneau, J.L (2014).ADHD and risky sexual behavior in adolescents: Conduct problems and substance use as mediators of risk. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 55 (12), 1345-1353.

Flory, K., Brooke, S. G. M., Pelham, W, E., Gnagy, E., Smith, S. (2006). Childhood ADHD Predicts Risky Sexual Behavior in Young Adulthood. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology. 35 (4), 571-577.

 

מקורות:

Childhood ADHD Predicts Risky Sexual Behavior in Young Adulthood. Kate Flory,Brooke S. G. Molina,William E. Pelham, Jr.,Elizabeth Gnagy &Bradley Smith. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology. Volume 35, 2006 – Issue 4. Pages 571-577

“החבר הכי טוב”- ביקורת סדרה על ילד עם חרדה חברתית

**יש מעט ספויילרים על הפרק הראשון, אבל לא באופן שלדעתי פוגע בחוויית הצפייה**
 
תארו לכם שאתם ילד בכיתה ה’ עם חרדה חברתית כל כך קשה עד שאתם מתקשים להיות בחברת ילדים אחרים, נמנעים מללכת לבית הספר ונשארים בבית בחינוך ביתי עם אבא שלכם. עכשיו הגעתם לגיל שבו כל בני גילכם הולכים לחטיבת הביניים וגם אתם רוצים להיות כמו כולם, אבל ברגע שאתם רק מתקרבים לדלת הכניסה לבניין בית הספר- אתם אחוזי אימה…
 
כך בדיוק מתחילה סדרה חמודה להפליא בשם “החבר הכי טוב” (the healing powers of dude) בנטפליקס שכביכול מיועדת לילדים, אבל לדעתי הרבה יכולים להתחבר לסדרה הזו מכל מיני זוויות. בגזרת הילדים יש את נוח- הילד בעל המראה הממוצע עם החרדה החברתית שגם ילדים ביישנים, דחויים, חסרי ביטחון עצמי, בעלי קשיים חברתיים כאלה ואחרים, ילדים שסובלים מחרדות כאלה ואחרות שיכולים להזדהות איתו; מבוגרים עם חרדה חברתית וביישנות שהיו ילדים כאלה או אפילו מתמודדים כיום עם הקושי הזה שנראה די אותו דבר; ילדים שהם כביכול רגילים וממוצעים עם ביטחון עצמי ממוצע אבל עדיין מהווים מטרה לביריונים של בית הספר, מוזרים כאלה שלא ממש מוצאים את עצמם וקלאמזיים כמו סיימון השמנמן וכהה העור שהוא הדמות הידידותית הראשונה שנוח נתקל בה כמצליח להכנס סוף סוף לבית הספר; אמארה היא הילדה האסייתית בכיסא גלגלים שהיא ישירה מאוד, לא ממש שמה על אף אחד, לפעמים קצת חסרת רגישות ולפעמים כן מצליחה להיות אמפטית, היא אינטליגנטית וחשוב לה מאוד להיות מצטיינת כבר בתחילת שנת הלימודים. כבר בתחילת הפרק הראשון נוח פוגש אותה כשהוא עומד על שביל המיועדת לנכים על כיסאות גלגלים בכניסה לבניין בית הספר, מתחיל להרגיש את החרדה עולה בו והיא מתעצמת לנוכח המחשבות שהיו לו עוד לפני כן שיש לראש שלו “צורה מוזרה”, ואז כשאמארה רוצה להכנס לבית הספר, הוא מבוהל וקפוא וחושב שאולי היא מבחינה ב”ראש המוזר שלו”, וכשהיא פונה אליו ומבקשת שיזוז, הוא הוא מרגיש מאוים ובורח לרכב של הוריו. אמארה מפרשת את התנהגותו כילד שחוסם לה את הדרך באופן חסר רגישות. בשלב מאוחר יותר, הם מצליחים להבין ששניהם טעו בפרשנות אחד של השני באותה סיטואציה והופכים לחברים.
 
יש גם את ההורים של נוח- אמא עורכת דין וקרייריסטית ואבא אומן שהקריב את חייו כדי להיות עם נוח בבית וללמד אותו. שניהם דמויות מוגזמות עם שמחת חיים קצת מוגזמת ואכפת להם מאוד מנוח. מצד שני, רואים גם את הקונפליקטים הפנימיים שלהם וביניהם בהתמודדות שלהם עם נוח שצריך בעצמו להתמודד עם החרדה החברתית שלו בבית הספר- הגנה שעוזרת אבל גם עלולה להיות מוגזמת וחונקת מהפחד שהוא לא יצליח להתמודד, הם מחזקים אותו, מנסים לרתום את האחות לעזור לו, ומצד שני הוא חושש לאכזב את הוריו אם לא יצליח להתמודד עם סיטואציות שונות שמפעילות את החרדה החברתית שלו. אחד המשפטים שהוא אומר לחבריו, זה שהוריו אמרו לו כל חמש דקות שהם גאים בו שהלך ביום שישי לבית הספר ושהם עוקבים אחריו, והיה ניכר שהוא מתבייש בזה ואולי גם חושב מה זה אומר עליו אם הוריו מרגישים צורך עז כזה לחזק אותו על כך ולשמור עליו כל כך- וכנראה שהוריו לא חשבו תמיכת היתר הזו גם פוגעת בו.
יש את האחות הקטנה, היפה, החברתית והמוצלחת עם שפע הביטחון שמנסה בדרכה לעזור לו, אבל גם להביך אותו כדרכן של אחיות קטנות.
 
נוח מתעקש להתמודד עם הפחד שלו ולהעיז ורואים איך כל יום הוא מתקדם קצת עד לרגע שהוא מצליח להכנס לכיתה מלאה בילדים. הסדרה ממחישה היטב איך כל סיטואציה פשוטה ויומיומית מתפרשת עבור נוח כמוקש בשדה מוקשים שעלול להתפוצץ בכל רגע. ההורים חוזרים על ההצעה שניתנה לו בעבר וסירב לה עד כה אך הפעם הוא מסכים- להיות מלווה על ידי כלב תמיכה רגשית- “גבר” (באנגלית Dude…) מקסים ואימפולסיבי שאנחנו זוכים גם לשמוע את המחשבות שלו בסיטואציות שונות ונוח מנסה להיעזר בו כדי להרגיש ביטחון ורוגע בסיטואציות המלחיצות.
יש את המסגרת- מנהל בית הספר ואחד המורים שמאוד לא אוהבים את “גבר” הכלב ומכשילים את נוח וכלבו עם חוקים רבים ולא היגיוניים ואת המחנכת שמנסה להיות מבינה ומכילה ושאר הילדים בבית הספר ובכיתה ואיך הם מתייחסים לנוח.
 
מה שאהבתי במיוחד בסדרה זה שמראים באופן ויזואלי מאוד את האופן שבו נוח ובעלי חרדה חברתית חווים את החרדה שלהם. צילומי המסך שצירפתי כאן מראים סיטואציה שבה נוח נכנס עם גבר לראשונה לבית הספר באופן אבסורדי כל הילדים נמשכו אליו כי התלהבו מהכלב, אבל נוח הרגיש הצפה וחרדה גבוהות כי קשה לו עם הרבה ילדים בבת אחת וראו איך הוא מדמיין אותם כמו קבוצה של זומבים. בסצינה אחת הוא שוקע ברצפה כשהוא קפוא ולא יכול לזוז ובסצינה אחרת הוא שומע פעמון אזעקה כאילו עומדת לפרוץ שריפה וכן הלאה.
 
צפיתי בינתיים בשני פרקים ואני מוקסמת. אני רואה איך היא יכולה להתאים למטופלים ילדים ומבוגרים, למשפחות שלהם, למטפלים, לילדים עם קשיים כאלה ואחרים שיש להם דמויות שקל להזדהות ולאהוב וגם לילדים “רגילים” – כל פרק בצפייה משותפת יכול לפתוח שיח שלם על נוח, על ההתמודדות שלו והאומץ שלו להתמודד עם הפחד, עם הדרכים השונות שהוא מנסה לעשות זאת, עם כל אחת מהדמויות שם ואיך שכל אחת מהן מפרשת שונה את אותה סיטואציה- ממש כמו שאני עושה בטיפול CBT, אבל רואים את זה באופן מאוד מומחש וויזואלי ומאפשר עיבוד מעמיק ונפלא.
 
אסיים בדוגמה קטנה של שיחה עם בני בן ה- 8 שאמר בפשטות גמורה על הסצינה של הילדה הנכה, אמארה ונוח- “אבל גם נוח נכה”. התפלאתי ושאלתי למה הוא חושב שהוא נכה, והוא אמר שהוא נכה ברגשות שלו כמו שהיא נכה ברגליים שלה. משהו בי קפץ והתכווץ ואמרתי שזה לא אותו דבר, אבל כשהתחלתי להסביר מה זה נכה, הבנתי שבמובן מסוים הוא צדק- אצל נוח הבעיה הרגשית שלו כל כך חזקה שהיא באמת פוגעת לו בתיפקוד, אלא שיותר קל לסביבה להיות נחמדים ולעזור לאמארה בגלל הנכות הנראית שלה, אבל לא כלפי נוח שיש לו סוג של נכות בלתי נראית. זו הייתה הזדמנות נפלאה לדבר על איך הוא פירש סיטואציות באופן שונה מילדים אחרים ולעזור לו להבין ילדים אחרים עם קשיים- למשל ההרגשה הרגשית, התחושות הפיזיות, ההתנהגות והחוויה של החרדה, האיום, הקפיאה והדופק המהיר בפחד מרופא שיניים או בדיקת דם שהוא מכיר (ולכל אחד יש פחד אחר שהוא יכול להזדהות איתו), עזרו לו להבין יותר טוב את נוח כשהוא קפא במקומו והרגיש שהוא לא יכול לזוז- משהו שלפני שעשיתי את החיבורים האלה, הוא התקשה להבין.
 
אני מקווה שתהיה עונה שניה. זו סדרה מרעננת וחשובה כל כך בעיניי על סוגיות שמטרידות ומעניינות הרבה ילדים ומשפחות והטלביזיה לא נותנת להן כלל דגש לרוב ויכולה גם לעזור להבין ולקבל את השונה.

האויבים של האהבה

הבוקר, בדרך לבית הספר
-אמא, את האמא הכי טובה בעולם ! לא הייתי מחליף אותך באף אמא אחרת! איתך הכי כיף!
-אני שמחה לשמוע, שחם, אבל גם איתי לא תמיד כיף לך. למשל כשאני כועסת עליך ואנחנו רבים
-נכון, אבל את אוהבת אותי. נכון שאת אומרת לי שאת אוהבת אותי גם כשאת כועסת?
-נכון
-אז אהבה מנצחת ה-כ-ל!
-את מה האהבה צריכה לנצח?
-את האויבים שלה: כעס, שנאה, עצב וקנאה
-וואו. איפה שמעת את זה?
-חשבתי על זה לבד
-כן, זה נכון. הרגשות האלה מאוד יכולים לפגוע באהבה, אבל הם גם טבעיים וכולנו מרגישים אותם. אי אפשר לא להרגיש אותם. אנחנו כן צריכים לנסות להקטין אותם ולשלוט בהם כדי שלא יהיו חזקים מידי ויתגברו על האהבה… אני אוהבת אותך
-גם אני אוהב אותך, אמא!

*
אני חושבת לעצמי כמה שהילד שלי חכם ורגיש, איך הוא הצליח לתפוס בגיל 7.5 מה שמבוגרים רבים לא תופסים. הם מפרשים את הרגשות השליליים האלה כחלק הכרחי עם אהבה ואפילו מבלבלים אהבה בקנאה או כעס או שנאה. לפעמים הרגשות עוצמתיים כל כך עד שהם משתלטים עליה והורסים אותה. לפעמים הכעס או הקנאה עצומים כל כך, עד שהם מכלים אותנו והם עלולים לגרום לנו להשמיד את מושא אהבתנו- באופן מכווון או לא, השמדה של מערכת היחסים או פגיעה בבן הזוג, ולצערי הרב זה גם יכול להגיע לאלימות ועד כדי רצח כמו שראינו לאחרונה בנשים שבני זוגן רצחו אותן.

ולפעמים… אנשים מסויימים רואים את העולם הרגשי שלהם כעולם דיכוטומי: אם מישהו אוהב אותי, איך הוא כועס עליי וצועק עליי? אם הוא מתנהג אליי ככה, אז כנראה שהוא לא באמת אוהב אותי. ואם אני כועס על מישהו ופגוע ממנו ויש בי אולי אפילו חלקים ששונאים חלקים בו- אז אולי אני לא באמת אוהב אותו?
הם לא מצליחים לראות דמויות משמעותיות בחייהם כבני אדם אנושיים, שלמים, עם יתרונות וחסרונות, חוזקות וחולשות (כמוהם), שמסוגלים גם לאהוב וגם לפגוע.

גם כהורים אנחנו יכולים להרגיש רגשות מעורבים כלפי הילדים שלנו, וזה טבעי לגמרי, אפילו שזה לפעמים מאיים עלינו. אולי זה אומר שאנחנו לא הורים טובים מספיק אם אנחנו כועסים כל כך? פגועים כל כך? מרגישים רגשות קשים כלפיהם של כעס, כאב, חוסר אונים, תסכול ואולי אפילו שנאה ברגעים קשים? מה זה אומר עלינו כהורים? כבני אדם? על האהבה שלנו? האם הילד שלנו מרגיש את זה? האם הוא יכול להפריד בין החלקים הקשים שלנו לחלקים הטובים שלנו או שהוא רואה אותנו רק כהורה טוב או כהורה רע?
האם כשההורים שלנו פגעו בנו (ובמקרים מסויימים אף התעללו, זנחו או נטשו, פיזית או רגשית)- האם היינו אז או היום כבוגרים מסוגלים לא רק לכעוס ולשנוא, אלא גם להבין שהם אהבו אותנו, גם אם בדרכם שלהם ושגם הם חשו עוד הרבה רגשות מעורבבים?

אבל אני לא חושבת שאנחנו יכולים להרגיש רגשות טהורים שבאים רק הם, בפני עצמם. אנחנו תמיד מרגישים סלט של רגשות, ויש פעמים שהרגשות האלה מנוגדים או מפעילים זה את זה: אני אוהב מישהו, אז אני מקנא לו ואז אני חסר אונים כי אני מפחד שהוא יעזוב אותי או לא יאהב אותי יותר, אחר כך אני מתחיל לכעוס עליו מאוד, אולי אפילו להשתולל כמו סופה… הכל כדי שהוא לא ינטוש אותי, הוא לא יאיים עליי, שאני לא ארגיש שאני חלש.
אהבה יכולה לגרום לנו להרגיש הכי חזקים בעולם,
אבל גם הכי חלשים….

מה דעתכם?

חרדת כישלון

כמה פעמים אמרת לעצמך שנמאס לך מזה שאת דורכת במקום, שאת כבויה, שהעתיד שלך שחור ולא משנה מה תעשי- את תיכשלי?
כי בכל פעם שניסית- נכשלת. אולי ניסית פעם אחת וזה גרם לך לכוויה ולא ניסית שוב. אולי ניסית פעמיים- שלוש או עשר ואז החלטת שלא עוד.
את רואה אנשים אחרים מצליחים במקומות שנכשלת, את מסתכלת עליהם בערגה, בקנאה… למה לא מגיע גם לך?!

את נשארת תקועה בעבודה שאת לא אוהבת כי את לא מצליחה לעבור ראיונות עבודה או שלא חוזרים אלייך כשאת שולחת קורות חיים. טוב, זה ברור. את לא מספיק מוכשרת, לא מספיק מנוסה, לא מספיק יפה, לא מספיק משכילה…
את יוצאת לדייטים ובכל פעם מחדש מתאכזבת כי את נופלת על דייטים גרועים שמורידים לך את המצברוח והמוטיבציה, אז את פשוט מחליטה לא לצאת יותר, כי מה הטעם. כולם $#%1 (או שאת חושבת שאת לא מספיק שווה…).
את לא ניגשת לטסט כי כבר נכשלת בשניים או שלושה ואת ממש לא רוצה לקבל את ה”נכשל” מהבוחן שוב. מה הטעם? את פשוט גרועה ואת אף פעם לא תצליחי לעבור…

וכל כישלון כזה מוריד אותך למטה.
זה מדכא אותך.
זה מכניס אותך לסטרס.
מעלה לך את מפלס החרדה.
זה מייאש אותך.
הביטחון העצמי שלך הולך ונרמס.

ואת? את ממש לא רוצה להרגיש את כל האיכסה הזה, אז ברור ש… הדבר הכי טוב זה… עם כל המשא הזה של הכישלונות על הגב שלך- פשוט להימנע ולא לנסות יותר. הרי אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא כישלון אחד גדול כל הזמן, נכון?

וכישלונות זה באמת דבר שמוריד. זה אנושי. זה טבעי.
גם כשאני נכשלת ודברים לא הולכים לי כמו שאני רוצה- אני מתבאסת.
זה בסדר גמור.
הבעיה היא כשאנחנו מכלילים את הניסיונות הלא מוצלחים שלנו על כל ניסיון עתידי שהוא- “מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש”.
הבעיה היא…
שכשאנחנו לא מנסים ולא מתמודדים אלא נמנעים מעשייה, אנחנו אומנם לא פוגשים את הטעם המר של הכישלון- אבל גם לא מאפשרים לעצמנו לטעום את הטעם המתוק של ההצלחה.
ככל שנמנע יותר מאימת הכישלון- כך הוא ירגיש לנו כמו משהו מאיים, מפחיד ונוראי שיחסל אותנו כליל ולא נוכל לעמוד בזה.

אז אם את מרגישה ככה (או אתה…), את מוזמנת לפנות אליי.
אנחנו נגלה ביחד מה המחשבות שגורמות לך לא להאמין בעצמך, נאתגר אותן, ננסה להבין למה לא הצלחת ומה אפשר לנסות לשנות כדי להגדיל את הסיכויים שתצליחי, אנחנו נלמד ביחד להסתכל על הכישלונות ועל הפחד שמא תיכשלי באומץ, להסתכל לפחד בעיניים ולהבין שכדי לצמוח ולהצליח, אנחנו חייבים לנסות וחייבים להיכשל.
מהכישלונות שלנו אנחנו לומדים הכי הרבה, ופשוט אי אפשר להצליח בלי להיכשל.
ובכלל… כישלונות זה לא דבר נוראי ולא סוף העולם.
בדיוק כמו אותו תינוק שלומד לראשונה ללכת והוא חייב ליפול וללכת עקום ולחשב כל צעד עד שהוא ילמד ללכת טוב ובמהירות באופן טבעי ואוטומטי. תארו לכן שאחרי פעם או פעמיים שהוא ייפול הוא לא ירצה יותר לעמוד על רגליו ולצעוד?

אני יודעת שאת אולי מהנהנת בהסכמה, כן, הכל נראה הגיוני. בראש את מבינה את זה, אבל הלב שלך אומר אחרת.
ברור. זה לא פשוט.
לכן אני פה. כדי לעזור לך בנקודת המפגש הזו שהלב שלך נלחם בהיגיון…

פינת אפשר שאלה- דיכאון בגלל אבל וקשיי שינה

אמא שלי נפטרה באופן מפתיע לפני כמה שבועות בגיל צעיר למדי. אני מתקשה לתפקד גם ככה וזה מחריף כי קשה לי להירדם, אני ישנה קצת שעות ובקושי מתעוררת ומצליחה לעבוד. קשיי ההירדמות היו עוד לפני כן, אבל החמירו מאוד מאז שנפטרה. מה ניתן לעשות?

תשובה
קודם כל, אני משתתפת בצערך.
חשוב להבין שזו תגובה טבעית שלך למצב לא טבעי: הן בגלל גילך וגילה הצעירים והן בגלל הנסיבות הקשות והטראומטיות של מותה. יש לי כמה עיצות שאני יכולה לתת לך שאולי יעזרו כל אחת בנפרד או שילוב, חלקן מבוססות על העובדה שציינת שהיו לך בעיות שינה גם לפני כן, כלומר זו לא רק בעיה מצבית:
1. להבין שזה מצב נורמלי, את מסתגלת ומעבדת וזה עם הזמן כנראה יעבור ויתמתן.
2. אם יש קשיי תפקוד בעבודה, כדאי לדבר על זה עם הבוס שלך כדי לקבל הבנה וסיוע. אולי פחות מטלות, דד ליין ארוך יותר. אולי תשקלי לקחת כמה ימי חופשה כדי לנקות את הראש ולהפחית את הסטרס. לנוח.
3. יש אנשים שצריכים לנוח ולא מסוגלים לעשות מאמץ או לתפקד כרגיל. הם צריכים זמן להתאבל, לבכות, לחשוב. כמה ימים כאלה יכולים “לאפס” ולעזור גם מבחינת השינה אם את נרדמת מאוחר ולא מתעוררת מוקדם ואז את מצליחה קצת להשלים שעות שינה. מנגד, יש אנשים שמנוחה בבית שקט דווקא יכולה להכניס אותם לסטרס ועשייה עוזרת להם להתמודד ולחזור לשיגרה. במקרה כזה, כדאי להעסיק את עצמך בכל מיני דברים שאת צריכה ואוהבת לעשות, גם אם הם כרגע לא גורמים לך להנאה. חשוב להיות קשובה לעצמך, כי לפעמים דווקא לא לצאת מהבית ולא להיות בעשייה יכולים יותר “להכניס לדיכאון”.
3. להתייעץ עם רופאת המשפחה/פסיכיאטרית לגבי כדורי שינה לא ממכרים או כדורים טבעיים או מלטונין. ייתכן שלתקופה קצרה זה בסדר. חוסר שינה כשלעצמו מקשה על התיפקוד ומרע את מצב הרוח ואת היכולת להתמודד עם קשיים ולחץ. כמו כן, יש לזה גם השפעה פיזית- בריאותית לא טובה.
4. טיפול רגשי תומך עם מטפל.ת שתוכלי לשתף אותה ברגשות שלך ובמחשבות שלך שחשוב להוציא ולא לשמור בבטן. את יכולה גם לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, קרובי משפחה שמרגישים כמוך. תמיכה הדדית. חברים. ער”ן בשיחת טלפון בלילה אם קשה.
5. אפשר לכתוב את הדברים או להוציא אותם בדרך אומנותית אם את אוהבת. לפני השינה, לקחת מחברת וכשאת מרגישה טרודה ומוצפת ולא מצליחה לישון בגלל מחשבות- לכתוב במחברת את כל מה שאת חושבת. זה יכול לעזור לך להרגיש כאילו את מפקידה את המחשבות שלך במחברת ויכולה לפנות את הראש קצת לשינה.
6. כשאת שוכבת במיטה, לעשות לעצמך דמיון מודרך נעים עם מוזיקה מרגיעה. יש סרטונים למטרות האלה ביוטיוב. יש כאלה שמוזיקה מפריעה להם, אבל רעש לבן יכול לעזור- גם לזה יש סרטונים ביוטיוב.
7. יש מה שנקרא “היגיינת שינה”- כל מיני פעולות התנהגותיות שעוזרות לקשיי הירדמות ומסייעות לשינה נכונה וטובה. לדוגמה: להחשיך את הבית, להימנע ממסכים כשעה לפחות לפני השינה. לקרוא ספר או עיתון שמעייפים קצת- לא טלפון. מקלחת חמה ונעימה לפני השינה. אם את לא מצליחה להירדם לפחות חצי שעה במיטה, קומי ממנה ולכי לסלון, תקראי שם קצת עם מנורת לילה וכשאת שוב מרגישה קצת עייפה- לכי למיטה בחזרה. המטרה בפעולה האחרונה היא ליצור התנייה של מיטה=שינה. הכללים האלה טובים לקשיי שינה באופן כללי וישמשו אותך גם בהמשך. טיפול CBT אצל מטפל עם ניסיון בטיפול בקשיי שינה יכול לסייע לך בזה עם הכללים האלה, ניהול יומן שינה, מציאת ההתנהגויות שלך שמקשות עלייך בהירדמות והשינוי שלהן תוך התייחסות למצב הרגשי הרגיש והמורכב בו את מצויה כעת יכול לתת את המענה הטוב ביותר.

שלא תדעי עוד צער,
ענבל, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית CBT.