fbpx

אבל- גורמים המשפיעים על התמודדות עם אבל ועיצות להתמודדות עם השפעותיו

מוות הוא חלק טבעי ממחזור החיים שלנו, ויש מגוון גדול מאוד של תגובות למותו של אדם שקרוב אלינו, וכל סגנון תגובה נחשב כנורמלי. כשאנו מתאבלים, הרבה פעמים המוות יכול להוביל אותנו למשבר, לעיתים עמוק, בפרט ככל שאנחנו יותר קרובים לאותו אדם, הוא היה משמעותי יותר בחיינו, המוות היה פתאומי או לא טבעי וכתלות באישיות של האדם האבל וביכולת שלו להתמודד באופן כללי עם קשיים ומשברים.

למרות שהמוות הוא חלק מהחיים והוא מתרחש סביבנו כל הזמן, אנשים לא אוהבים לדבר על מוות, זהו לא נושא שטבעי ונורמטיבי לדבר עליו, ולכן אנשים מתקשים לשוחח על המוות עם ילדים קטנים באופן כללי וספציפי כלפי אדם מסוים, ולפעמים זה גם משפיע על היכולת שלהם לשתף את הסביבה בתהליכי האבל הפרטיים שלהם ולקבל סיוע כשהם מתקשים להתמודד. 
אנשים מתקשים גם לקבל את המוות של עצמם, או יותר נכון את האפשרות העתידית שהם ימותו יום אחד או כשיש איום ספציפי אפשרי לגבי האפשרות הזו (מגפת הקורונה, אדם במשפחה שנפטר ממחלה קשה תורשתית, תקופה קשה מבחינה ביטחונית וכו’). ניתן לומר שהחיים שלנו מלאים כל הזמן באיומים בסבירויות שונות שאנו נמות או מי מקרובינו. כדי להצליח לתפקד בחיים בלי להיות משותקים מהפחד שנמות או מי מקרובינו, אנשים זקוקים להיות בסוג של הכחשה ש”לי זה לא יקרה”, וכשזה יקרה- זה יהיה רחוק מאוד מהם.
 

יש סוגי השפעות מגוונים להתמודדות עם מוות:

השפעות תרבותיות ודתיות- יש תרבויות ודתות שבהן המוות הוא מאורע סופי, והבנת הסופיות הזו גורמת לאבלים לקבל את המוות באופן קשה יותר. בתרבויות אחרות, כמו למשל הדרוזים, שבהן מאמינים בגילגול נשמות או באמונות רוחניות שונות, קבלת המוות יכולה להיות הרבה יותר מקבלת ורגועה מתוך הבנה שזו לא פרידה סופית, ואותו אדם אהוב עוד יחזור לעולם הזה, גם אם בצורה אחרת. נתקלתי  בתרבויות כמו במרכז אמריקה שבלוויה עורכים תהלוכה חגיגית ומסיבה ליד הקבר שכוללת שתיית אלכוהול, אכילת דברי מתיקה, שמיעת מוזיקה שאהובה על הנפטר והקברים צבעוניים ומקושטים. אנשים אלו בוחרים להיפרד בשמחה מהאדם האהוב תוך שמירה על זכרונות חיוביים ממנו, אמונה שהוא הולך למקום טוב יותר, ושהוא סיים את תפקידו בעולם הזה.
 
השפעות משפחתיות- כיצד משפחת המוצא והמשפחה המורחבת מתמודדים עם מוות? האם נושא המוות היה מדובר ועל השולחן? האם הסתירו מהילדים מוות של מישהו מהמשפחה או סיפרו שקרים? האם נתנו הסבר מותאם לגילו של הילד? איך המשפחה הגיבה מבחינת ההתנהגות? האם היה מקובל לדבר בפתיחות על הנפטר או שהשתיקו כל איזכור לגביו? האם האדם הנפטר קיבל מעמד של קדוש שלא ניתן “להתחרות” בו (כמו למשל במקרה של אח שנפטר בטרם עת או בן זוג)? מה המסרים הישירים והעקיפים שהאדם קיבל לאורך השנים לגבי נושא המוות? 
 
השפעות מגדריות- מאחר ונשים נוטות יותר להביע את רגשותיהן ולהראות כאב ועצב, וכבתוך כך גם לקבל תמיכה סביבתית ולגיטימציה לאבל שלהן, לרוב נראה שבממוצע הן יראו כאילו הן מתפרקות יותר ומתפקדות פחות, אולם על פי רוב יהיה מדובר בתקופה קצובה שלאחריה תהיה התאוששות יחסית מהירה וחזרה לשיגרה. לעומת זאת, אצל גברים רבים שגדלים בסביבה, משפחה או תרבות שלא נותנות לגיטימציה להבעה של רגשות שליליים ולבכי, ומבחינתם ומבחינת הסביבה משמעות הבעת הרגשות הללו מהווה למעשה הבעת חולשה, עמדה שאינה מקובלת עבור גברים רבים, אותם גברים לומדים להסתיר את הקושי והכאב שלהם ולהתמודד איתו בעצמם. במידה וחלקם יגיעו לנקודה בה יתקשו להכיל את הכאב והצער ולהתמודד איתם, הם יתקשו גם לקבל עזרה קונקרטית או רגשית, אפילו ברמה של לדבר על הקושי ולבקש מגע אנושי מנחם כמו מגע פיזי או קירבה. אותם גברים עשויים לחזור מהר לשיגרה, אך מדובר בחזרה לשיגרה שהיא למראית עין, כי בתוכם הם סוערים ולא פורקים את הסערה או שהם מנסים להתעלם מרגשותיהם ולהציב סביבם חומה. בסופו של דבר, לרגשות כאלה שלא מקבלים ביטוי יש נטייה להתפרץ בעוצמה, עד כדי לפעמים קשיי תיפקוד, דיכאונות וחרדות שנראים לפתע לא מובנים מכיוון שהם עלולים לקרות זמן רב- אפילו שנים- אחרי הפטירה. כמובן שמדובר בממוצע, ולא בכל אחד.
 
השפעות פרסונליות: יש טיפוסי אישיות, נשים וגברים כאחד, שנוטים באופן כללי לא לשתף את הסביבה, להתמודד בעצמם עם קשיים ולא להכיר ברגשותיהם או לבטא אותם לעומת גברים ונשים שיש להם קשרים חברתיים קרובים, הם יודעים להיעזר בסביבה, לאותת על מצוקה ויש להם כלים להתמודד רגשית עם קשיים. חוסן נפשי או אי קיומו, גם הוא פרמטר ביכולת להתמודד עם מצבי משבר ושינויים בחיים. גם היסטוריית החיים של האדם יכולה ללמד אותנו רבות על היכולת שלו לשאת ולהתמודד עם משבר ואבל- ישנם אנשים מסויימים שחוו מצבי משבר וטראומה רבים, והם היו חזקים נפשית, עם כוחות פנימיים וחיצוניים והצליחו להתגבר, בעוד אחרים הפכו לשבירים עם כל משבר או טראומה שחוו וזה החליש אותם ואת היכולת שלהם לעמוד באירועים כאלה שוב או בתפיסה שלהם את יכולת ההתמודדות שלהם. 
 
השפעות של נסיבות המוות:
ככל שנסיבות המוות קשות יותר, מפתיעות יותר, טראומטיות יותר- כך ההתמודדות קשה יותר. לדוגמה, אובדן של הורה כשאתה ילד או נער אינו שקול לאובדן הורה זקן, אובדן קרוב ממחלה קשה וממושכת אינו שקול לאובדןפתאומי של קרוב שנפל בקרב, בפיגוע, בתאונת דרכים, רצח או התאבדות. 
 
למותו של אדם קרוב (גם אם על הנייר) יכולה להיות קשת רחבה של תגובות רגשיות כמו למשל: עצב, דיכאון, כעס, לחץ, חוסר אונים, פחד, חרדה ובהלה, אך לצד רגשות מובנים אלה יכולות להיות גם הקלה, שמחה, שלווה, השלמה ורוגע ובמקרים מסויימים אף אדישות. הרגשות יכולים לבוא לבד או ביחד, בשלבים או בעירבוביה. לפעמים הרגשות מכים בעוצמה עם בשורת המוות עד שהם שוככים מטיבעם, ולפעמים לוקח לאדם זמן לעכל את ההבנה שאותו אדם כבר לא יהיה קיים יותר, וכשההבנה מכה בתודעתו של האדם אז הוא חווה את מלוא עוצמת הרגשות הקשים עד שהם שוככים.
 
 
כשאדם קרוב אלינו נפטר, בנוסף להשפעות הרגשיות, ישנן גם השפעות התנהגותיות, השפעות אפשריות על השינה  (קשי להירדם או דווקא שינה מרובה), התיאבון (חוסר תיאבון או תיאבון מוגבר), פגיעה בחשק המיני ועוד.
זו תגובה טבעית למצב שבמקרים מסויימים הוא טבעי (הורה או סב שנפטרים קשישים, אך עדיין יש כאב על האובדן) ובמקרים אחרים הוא לא טבעי (הורה שנפטר בגיל צעיר, קרוב משפחה, חבר או בן זוג שנפטר בנסיבות לא טבעיות,  קשות  או טראומטיות). 
 
 

הנה כמה עיצות שאני יכולה לתת לכם שעשויות לעזור במידת מה כל אחת בנפרד או במשולב: 

1. להבין שזה מצב נורמלי, אתם מסתגלים ומעבדים ועם הזמן ברוב המכריע של המקרים יעבור ויתמתן.
2. אם יש קשיי תפקוד בעבודה, לדבר על זה עם המנהלים כדי לקבל הבנה וסיוע. אולי לבקש פחות מטלות, דד ליין ארוך יותר. לשקול לקחת כמה ימי חופשה כדי לנקות את הראש ולהפחית את הסטרס ולנוח.
3. יש אנשים שצריכים לנוח, לא מסוגלים לעשות מאמץ או לתפקד כרגיל. שהם צריכים זמן להתאבל, לבכות, לחשוב. כמה ימים כאלה יכולים “לאפס” ולעזור גם מבחינת השינה ובמיוחד אם מתקשים להירדם ואז נרדמים מאוחר ומתעוררים מאוחר . מנגד, יש אנשים שמנוחה בבית שקט דווקא יכולה להכניס אותם לסטרס ועשייה בסביבה עם עוד אנשים וחזרה ככל הניתן לשיגרה עוזרת להם. במקרה כזה, כדאי להעסיק את עצמכם בכל מיני דברים שאתם צריכים ואוהבים לעשות, גם אם הם כרגע לא גורמים לכם להנאה. חשוב להיות קשובים לעצמכם, כי לפעמים דווקא לא לצאת מהבית ולא להיות בעשייה יכולים יותר “להכניס לדיכאון”.
3. להתייעץ עם רופא המשפחה/פסיכיאטר לגבי כדורי שינה לא ממכרים, כדורים טבעיים או מלטונין במקרים של קשיי שינה. ייתכן שלתקופה קצרה זה בסדר. חוסר שינה כשלעצמו מקשה על התיפקוד ומרע את מצב הרוח ואת היכולת להתמודד עם קשיים ולחץ. כמו כן, יש לזה גם השפעה פיזית- בריאותית לא טובה. במידה והרגשת הדיכדוך או הדיכאון מתמשכים מעבר למספר שבועות ו/או משפיעים על התפקוד וגורמים למצוקה- ניתן להתייעץ לגבי הצורך לקבל טיפול תרופתי נגד דיכאון. 
4. טיפול רגשי תומך. ניתן לשתף את המטפל הרגשי ברגשות ובמחשבות שלכם, להוציא ולא לשמור בבטן. יש לציין שטיפול CBT נמצא מחקרית כטיפול יעיל בדיכאון.  אם אין מטפל או לא רואים צורך- אז לדבר על זה עם אנשים קרובים אליכם וקרובי משפחה שמרגישים כמוכם כדי שתהיה תמיכה הדדית או חברים. ניתן להתקשר לער”ן (עזרה ראשונה נפשית) בשיחת טלפון בלילה כשקשה לכם. גם כאן כדאי לציין שאם הדיכדוך או הדיכאון אינם מתמתנים לאחר מספר שבועות- כדאי לבדוק את הנושא עם מטפל רגשי מוסמך.
חשוב לציין שיש מקרים שאנשים לא מרגישים בנוח לדבר על כך עם קרובי משפחה שגם חווים את האובדן מתוך תחושה שהאבל שלהם “בעל ערך מופחת” מהאבל של קרוב המשפחה (לדוגמה סבתא שנפטרה, אז הרגשה שצריך לתמוך יותר באמא או אבא שהם ילדיה ואני כנכדה עם פחות מקום להתאבל בעוצמה כמוהם ועליי להיות עבורם או שאני לא ארצה להעיק עליהם עם האבל שלי, הם לא פנויים רגשית עבורי וכו).
5. אפשר לכתוב את הדברים או להוציא בדרך אומנותית אם אתם אוהבים. לפני השינה, לקחת מחברת וכשאתם מרגישים טרודים ומוצפים ולא מצליחים לישון בגלל מחשבות- לכתוב במחברת את כל מה שאתם חושבים. זה יכול לעזור לכם להרגיש כאילו אתם מפקידים את המחשבות שלכם במחברת ויכולים לפנות את הראש קצת לשינה ולרוגע.
6. כשאתם שוכבים במיטה, לעשות לעצמכם דמיון מודרך נעים עם מוזיקה מרגיעה. יש סרטונים למטרות האלה ביוטיוב. יש כאלה שמוזיקה מפריעה להם, אבל רעש לבן יכול לעזור- גם לזה יש סרטונים ביוטיוב.
7. “היגיינת שינה”- כל מיני פעולות התנהגותיות שעוזרות לקשיי הירדמות ומסייעות לשינה נכונה וטובה. לדוגמה: להחשיך את הבית, להימנע ממסכים כשעה לפחות לפני השינה. לקרוא ספר או עיתון שמעייפים קצת- לא טלפון. מקלחת חמה ונעימה לפני השינה. אם אתם לא מצליחים להירדם לפחות חצי שעה במיטה, קומו ממנה ולכו לסלון. תקראו שם קצת עם מנורת לילה וכשאתם שוב מרגישים קצת עייפות- לכו למיטה בחזרה. המטרה בפעולה האחרונה היא ליצור התנייה של מיטה= שינה. הכללים האלה טובים לקשיי שינה באופן כללי וישמשו אותך גם בהמשך. טיפול CBT אצל מישהו עם ניסיון בקשיי שינה יכול לסייע לכם בזה עם הכללים האלה, ניהול יומן שינה, מציאת ההתנהגויות שלכם שמקשות עליכם בהירדמות והשינוי שלהן.
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Call Now Button