fbpx

שפת הרגש

שפת הרגש

שמתי לב שבזמן עבודה על רגשות (למשל להגדיר רגש ולהיות מסוגל לומר מה אני מרגיש בכל רגע נתון) בו אני מבקשת מהמטופלים לתת דוגמה של רגשות שהם מכירים כדי להסביר את ההבדל בין מחשבה, רגש ותחושה (מסתבר שיש בלבול רב ביניהם), והם נוטים לומר את הרגשות הכי עוצמתיים ודומיננטיים בחייהם- כעס וחרדה נוטים להיות בין הראשונים, בהתאם לבעיה שמטרידה את האדם ושבגינה הגיע לטיפול. יש הרבה אנשים שמתקשים להיות מודעים לקשת הרגשות המגוונים ומכירים את הראשיים, העוצמתיים ביותר- אהבה, כעס, שנאה, קנאה, פחד, חוסר אונים… לפעמים קשה להם להבחין בין הרגשות, בין הרגשות שההבדל ביניהם הוא העוצמה (שמחה ואושר, פחד וחרדה, כעס וזעם…), לתת להם שם או להסביר מה ההבדל בין לחץ לפחד, למשל. בעבודה הטיפולית אנחנו עובדים הרבה על מהו רגש, מה מעורר אותו, מה הקשר בין מחשבה לרגש ובין רגש לתחושה ואיך אני מזהה איזה רגש אני מרגיש עכשיו? לחלקנו זה נראה אינטואיטיבי מאוד ומובן מאליו, אבל אנחנו הרבה פעמים לא מודעים לרגש שאנחנו מרגישים- איזה, מתי ואיך הגוף שלנו מגיב לו.

היכולת לדעת זאת ולהיות מודעים לרגשות שלנו ולהצליח גם לדבר עליהם, נמצאת כמובן בילדות שלנו- האם הורינו דיברו איתנו בשפת הרגש? האם ההורים שלנו אמרו לנו כשהיינו קטנים איזה רגש אנחנו מרגישים עכשיו (“אני רואה שאתה מאוד כועס עכשיו”)? האם הם דיברו על הרגשות שלהם? האם היה מותר לנו להביע כל רגש שהוא, או שהיו רגשות מסוימים או ביטויים שלהם (כמו בכי, צעקות, הסתגרות…) שלא אפשרו לנו לבטא אותם באופן חופשי על ידי אמירה גלויה (“ילדים גדולים לא בוכים”, “בנים לא מפחדים…”) או באופן סמוי (התעלמות מגילויי רגש של הילד באופן מילולי, פיזי או התנהגותי, הבעת מורת רוח מכך, עקיצות וציניות וכו’). שפת הרגש היא שפה חשובה מאוד שהרבה פעמים מתעלמים ממנה, והיא חשובה לא פחות מהשפה המדוברת שלנו. אם לא רוכשים אותה, לוקח יותר זמן ללמוד אותה מחדש ולהטמיע אותה כחלק מהתקשורת שלנו בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם.

בערב, אחרי ארוחת הערב עם בני בן ה- 4.5, התחלתי לדבר איתו על רגשות.  התחלתי בכך ששאלתי אותו איזה רגשות הוא מכיר. הבנתי שאני רגילה לדבר איתו בקטגוריות וסיווגים של חיות, רהיטים, עונות, אוכל וכו’- אבל מעולם לא ישבתי איתו בצורה מסודרת והסברתי לו על רגשות: איזה רגשות יש, מה ההבדל ביניהם, מה מרגישים מתי… השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה: “איזה רגשות אתה מכיר?”. לשמחתי הרבה, הרגש הראשון שהוא בחר לומר היה: “אהבה”… נסו לחשוב עם עצמכם מהו הרגש הראשון שעולה במחשבתכם כששואלים אתכם איזה רגשות אתם מכירים? מהם הרגשות שקרוביכם יעלו ראשונים? האם אתם מדברים עם ילדיכם בשפת הרגש, או שהשפה הזו פחות מדוברת בבית? האם הוריכם דיברו איתכם בשפה הזו?

                                           

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

להתקשר