על “בני טובים” ותפקיד ההורים בחינוך ילדיהם

הילד שלי רק בן 7 ובכיתה א.
ופתאום אני מגלה שאני כבר לא יכולה לשמור עליו בבועה כמו בגן כשהוא חשוף לילדים בוגרים.
ילד שאני משתדלת לדבר לידו בשפה נאותה ולא לקלל, מסיים את השנה הראשונה שלו עם תלונה מהמורה שעשה אצבע משולשת לילדים שהתלוננו עליו, וסיפר לי שילד הרגיז אותו והוא “יזיין” אותו, ואני חשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב. נבהלתי מאיפה הוא שמע מילה כזאת, תרחישים איומים עברו בראשי על שפה מינית לא מותאמת אצל ילדים. 
הוא אמר שאותו ילד איים ש”יזיין אותו במכות”. 
מיד הסברתי לו שזו מילה לא יפה שלא משתמשים בה, והכוונה היא אחרת, בכלל לעשות ילדים עם מישהו שאוהבים כשבוגרים ורק מבוגרים אומרים אותה.

לפני כמה ימים שמעתי אותו אומר על משהו שזה “בן זונה”, שוב זעזוע. מיד תפסתי אותו לשיחה. אמרתי לו שזו מילה לא יפה, לא כזו שילדים משתמשים בה וגם אני כמבוגרת נמנעת להשתמש בה.
התלבטתי אם להסביר לו מה זה, מעבר לזה שזו מילה “לא יפה”, ואז הבנתי שאני כבר לא יכולה לשמור עליו יותר בבועה, הדרך היחידה לשמור עליו זה לחשוף אותו לאמת באופן מותאם ולפי הגישה שלי. כי אם אני לא אסביר, הוא לא יבין באמת. הסתכלתי לו בעיניים והסברתי לו שזונה היא אישה שגברים משלמים לה כסף כדי לגעת בה, ומיד שאלתי אותו- ונכון שזה לא טוב שנוגעים במישהו ומשלמים לו על זה? כשנוגעים במישהו, זה צריך להיות בהסכמה, כי מחבבים אחד את השני וזה כיף. הוא הנהן. אני לא יודעת כמה הוא באמת מבין, כנראה אצטרך לחזור על זה שוב בעתיד.

במקרה אחר היינו בחוף והוא רקד והשתולל עם ילדה אחרת, מעט צעירה ממנו. היה להם כיף והוא חיבק אותה מחיבה, כי הוא ילד חם ואוהב שגדל בבית עם אמא חמה אוהבת, אבל הילדה ניסתה להשתחרר ממנו והוא לא שם לב. לא מכוונה רעה. 
האמא שמה לב ומיד הפרידה ביניהם והרחיקה אותה. לקחו לי כמה רגעים להבין מה עלולה להיות המשמעות של לחבק ילדה בלי הסכמתה, אפילו מכוונה טובה, ולא לשים לב לזה שהיא לא רוצה, אפילו שהוא “רק” בן 7, וזה “רק” משחק, ובטח שאין לו כוונות מיניות. לקחתי אותו הצידה ואמרתי לו שלא מחבקים מישהו בלי לשאול אותו, וצריך לשים לב שגם כשמחבקים מישהו בהסכמתו- זה נעים לו.
הוא הינהן והמשיך לרוץ, ואני ידעתי שאני עוד אצטרך להעיר.

במקרה אחר, מורה בצהרון סיפרה שלמרות שיש סינון אתרים במחשבים בבית ספר, הוא וכמה ילדים כנראה נכנסו בטעות לפורנו ביוטיוב ומיד סגרו להם.
הסברתי לה שהוא לא חיפש במיוחד, הוא לא חשוף לזה בבית ככל הידוע לי, ואז עוד בקושי ידע לכתוב… כנראה שנכנסו לראות משהו ובהצעות לסירטונים משהו נפתח ולחצו מסקרנות. בבית שוב עשיתי איתו שיחה- שלפעמים באינטרנט הוא עשוי להיתקל בסרטים שלא מתאימים לגילו, ואם הוא רואה משהו כזה של אלימות או אנשים ערומים- הוא צריך מיד לצאת משם ולספר לי או למבוגר אחר.
מאז אני בודקת את ההיסטוריה של המחשב מידי פעם אחרי שהוא שם. אני דורשת לדעת איזה משחקים הוא מוריד. כשיהיה לו טלפון (ואדחה את זה כמה שרק אוכל), אני אסביר לו על הסכנות מהמבוגרים עם כוונות לא טובות, אבל לצערי הרב גם מילדים שיכולים לעשות חרם, להציק, להתעלל ולהעביר תמונות וסרטונים לא הולמים. אני אבדוק לו את הוואטסאפ, האינסטגרם והפייסבוק כתנאי להחזקת טלפון.

הילד שלי הוא רק בן 7.
אני שונאת את המונח “בני טובים”, זה לא אומר כלום. אם אתה גר בהרצליה פיתוח ולא בשדרות, בשכונות היוקרתית בחיפה כמו כרמל או באחוזה ולא בשכונות העניות יותר כמו הדר או שפרינצק, אם אתם מהנדסים או רופאים ולא קופאים או עובדי מפעל במינימום, אם ילדיכם מקבלים כל אייפון חדש שיוצא וכל משחק שבא להם או לא מקבלים כמעט כלום-
זה לא עושה את הילדים שלכם או הילדים מהסוג השני לילד טובים, מחונכים וערכיים (בכוונה מקצינה, כמובן שיש הרבה באמצע).

לפעמים בדיוק ההיפך- ההורה מהמעמד הגבוה עובד שעות ארוכות (לפעמים כמו ההורה מהמעמד הנמוך ואף יותר) ובקושי רואה את הילד שלו, מתעניין בו באמת או מקדיש לו זמן איכות. לפעמים הוא מפצה אותו עם כסף, מתנות, טיולים לחו”ל לבד עם חברים ולא מעמיד לו גבולות, לא מלמד אותו דחיית סיפוקים ולא לקבל “לא”.

לפעמים ילד השמנת הזה יכול להיות נער בסיכון (ואפילו נער מסכן… בקמץ) בדיוק כמו ילד ממשפחה ממעמד סוציואקונומי נמוך שאין להורים שלו כסף לרישיון, שיעורים פרטיים ולתת לו לפיצה וסרט לבלות עם חברים, אז הוא מסתובב ברחובות.
שניהם יכולים להבריז מבית ספר, לעשן סיגריות וסמים, לקיים יחסי מין בגיל צעיר, להשתכר, ללכת מכות ולאנוס. 
את שני הילדים האלה ההורים יכולים לא לראות באמת, את המצוקה שלהם, השיעמום שלהם, החברים שהם מסתובבים איתם ואולי משפיעים עליהם לרעה. עם שניהם ההורים יכולים לעצום עיניים ולא לראות או להבין איך שהילד שלהם יכול להתדרדר. לפגוע. להתפרע. להיפגע. להיות במצבים מסכנים.

בעצימת העיניים הזו, לפני קיום ההתנהגות הבעייתיות ואף העבריינים או הקורבנית, במהלכה ואחריה, גורמים לילד הרבה יותר נזק מאשר לשאול, להסביר, ללמד, להטיל וטו ולהציב גבולות, וכן גם להציע עזרה ולומר- אני תמיד אהיה בשבילך ואוהב אותך, אבל אני גם דורש שתיקח אחריות.

להיות “בני טובים”, בעיניי, זה לגדל את הילד שלך מגיל 0 לכבד אחרים- לקום לקשישים או להיריוניות באוטובוס, לעזור להורים בבית גם אם יש עוזרת או אמא מעדיפה לעשות הכל לבד, לכבד ילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים, לא לחנך או לחשוף לאלימות פיזית או מילולית, להקנות לו ערכים ואמפתיה, לא להיגרר אחרי אחרים, להיזהר לא לפגוע ולא להיפגע, לכבד את גבולות הגוף שלי אבל גם את גבולות הגוף של אחרים. גם בנות וגם בנים. ואם אחד מהם קורה- לספר ולהציע עזרה.

העולם השתנה ואי אפשר להתעלם מזה. 
להתעלם מבעיות לא יפתור אותן.
גם לא לכסות על הפאשלות של הילדים שלכם או לומר שזו “רק השתובבות נעורים”.
הילדים האלה יגדלו להיות ילדים בעייתיים ואחר כך מבוגרים בעייתיים אם תמשיכו לגדל אותם באופן שלא מקנה להם את כל הכלים החשובים האלה להתמודד באמת עם הקשיים בחיים, עם הצרכים והרגשות שלהם.

למי שמאמין ב”בני טובים” שלא יכולים לפשוע, שיסתכל על רוצחי דרק רוט ועל הסרט “6 פעמים”.

התפקיד של ההורים זה לא רק לשמור על כיפה אדומה שתיזהר כשהיא ביער מזאבים- אלא לשמור על הילדים שלנו שלא יהיו זאבים בעצמם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *