מה הקשר בין סושי להפרעת קשב וריכוז?

“אמא, תכיני סושי היום! בבקשה!”, הילד שלי בן ה- 6 ביקש.

“טוב, היום אפשר כי שבת ויש זמן, אבל לך תסדר בינתיים את החדר שלך”.

התחלתי לשטוף את הכלים ונכנסתי לחדר שלו לבדוק מה המצב בין לבין. הוא שכב על הרצפה ושיחק ברובה צעצוע. גערתי בו. “ביקשתי שתסדר את החדר. נכון שביקשתי ממך הרבה פעמים לא להוציא משחקים נוספים לפני שאתה מסדר את מה שאתה משחק איתו?”

“כן”, הוא מהנהן בעצב.

אני מתוסכלת. כועסת. אין ספור פעמים במהלך שטיפת הכלים הייתי צריכה לבוא ולבדוק אם הוא מסדר או משחק או בוהה בתקרה. הסידור שלו היה איטי, מלא בהפסקות וריחוף. 

כן, כמו האמא- כך הבן. 

מה עושים? לעמוד בפתח החדר ולתת הוראות מדוייקות וקצרות מה לסדר ואיך ומתי תוך כדי פעולה יכול לעזור. כשיש “שוטר חיצוני” זה עוזר למי שיש הפרעת קשב ויש קושי לגייס את עצמו לעשות פעולות, במיוחד כאלה שהוא לא רוצה לעשות. ולא, זה לא עובר עם הגיל. אולי קצת מתמתן. 

מצד שני, אני צריכה לשטוף כלים ולהכין אוכל ואני לא יכולה לבזבז זמן בלעמוד ולתת הוראות ולבדוק. 

באותו רגע, אני אמא. אני שוכחת שיש לו הפרעת קשב. אני שוכחת שזה לא בכוונה- זה סימפטום של ההפרעה. הרי גם לי היה קשה רק אתמול להרים את עצמי ולסדר ולנקות את הבית, לא? גם אני מרחתי את הזמן בפייסבוק ובוואטסאפ ובמיליון דברים אחרים אתמול ואפילו עכשיו לפני שהושבתי את עצמי לכתוב את הפוסט הזה. וכששוכחים ואת אמא עם הפרעת קשב בעצמך- את עוד יותר חסרת סבלנות, עשויה להתרגז בקלות וקשה לך להיות שלווה ומכילה. המפגש הזה של הורה עם הפרעת קשב וילד עם הפרעת קשב הוא מאוד לא פשוט ומזמן הרבה ויכוחים, צעקות וסערות. משני הצדדים.

אבל אז אני מזכירה לעצמי שלצעוק, לאיים ולהעניש זה לא באמת יעזור.

אם המקל לא עוזר- משתמשים בגזר. 

“אתה רוצה שאכין סושי, נכון? אני לא יכולה להכין אם אני מתעסקת איתך כל הזמן. אני מבקשת שתסדר את החדר ורק כשתסיים תוכל לאכול את הסושי”.

הפרס מעורר מוטיבציה לסדר, ובכל פעם כשבאתי לבדוק איתו מה קרה, עדכנתי באיזה שלב אני נמצאת כדי שתהיה לו הערכת זמן ויידע שהזמן קצר. מידי פעם הוא בא לחטוף מקלות גזר או מלפפון.

לבסוף הוא הספיק לסיים עוד לפני שאני סיימתי ועזר לי לקלף גזר ולערוך את השולחן.

הצלחה באווירה רגועה ונעימה במקום שיתרחש עוד ריב מעכיר אווירה!

עמדתי עם קערת האורז הדביק, צלחת הירקות והוצאתי את שקית אצות הנורי. בשקית היו רק 3 דפי אצות. התבאסתי ממש. הכנתי בכוונה כמות כפולה של אורז והרבה ירקות במטרה לעשות הרבה רולים.

הילד שלי כבר שבוע מבקש ממני להכין סושי, אבל בגלל שזה לוקח זמן רב, באמצע השבוע אני מעדיפה לא להכין אלא בשבת. דאגתי לקנות מבעוד מועד אבוקדו כדי שיספיק להיות רך ובראש שלי ידעתי שיש לי אצות, אבל לא טרחתי לבדוק כמה אצות יש לי לפני שהתחלתי להכין. 

מה עושים עם הכמויות הגדולות של האורז והירקות אחרי שהכנתי שלושה רולים? האורז לא יחזיק מעמד עד שאקפוץ לסופר. סושי טוב לאכילה רק כשהוא טרי. 

נזכרתי שיש ניגירי שזה אצבע אורז ומעליה אבוקדו (אני טבעונית ולכן לא אוכלת דגים) ואין צורך באצות! אכן, אנשים עם הפרעות קשב כל כך רגילים לכל הבעיות שמתעוררות כשהם שוכחים דברים, לא מאורגנים או דוחים דברים, שהם הופכים לאלופי אילתורים ופתירת בעיות.

אומנם הכנת הסושי התעכבה עוד מעט כשצפיתי ביוטיוב וחיפשתי סרטון שמסביר איך להכין ניגירי, אבל נחסך לי זמן של גלגול סושי. את הירקות שנשארו הצבתי במרכז הצלחת והוספתי ניגירי עם אבוקדו עבורי וניגירי בלי כלום לילד שלי שלא אוהב אבוקדו.

בסופו של דבר, מעז יצא מתוק- יצא סושי מגוון עם הרבה ירקות שאיזנו את ההרבה אורז.

מיד אחר כך כתבתי בקובץ מיוחד בטלפון שלי שיש בו רשימת קניות לקנות אצות נורי וחומץ אורז שיחכו לי לפעם הבאה שאכין סושי. הרשימה בטלפון עוזרת לי יותר מרשימה על נייר שהייתי תולה על המקרר ותמיד שכחתי לפני ההליכה לסופר או אם הלכתי לסופר אחרי העבודה כמובן שלא הייתה איתי הרשימה ואז הייתי מנסה להיזכר מה צריך ותמיד שוכחת דברים. הטלפון זמין תמיד והרשימה מתעדכנת תוך כדי והמוצרים נמחקים מיידית בזמן הכנסתם לעגלה.

 

מה הטיפים שאני נותנת לכם ללמידה מהיום?

1. הפרעת הקשב פוגעת בילדים ובמבוגרים במידה שווה. היא ממש לא פוגעת רק בלימודים.  
2. לפני ביצוע משימה יש לבדוק שיש לנו את כל מה שנדרש כדי לבצע אותה ולהכין הכל מראש.
3. שיטת הגזר תמיד יעילה יותר משיטת המקל.
4. הבנת הפרעת הקשב וביטוייה עוזרת לנו להתמודד איתה ולכעוס פחות על עצמנו ועל קרובנו.
5. מעז יוצא מתוק. אם לא הלך לכם- לא נורא. תמצאו פתרון חלופי והרבה פעמים הוא יכול להיות טוב יותר מהמקורי.
6. יש מצב שממציא הניגרי היה יפני עם הפרעת קשב שנתקע כמוני עם יותר מידי אורז ובלי אצות נורי לגלגול רול סושי 😉