שאלה מצוינת! באמת הרבה פסיכיאטרים ומטפלים עושים טעות באבחנה מבדלת (כשיש שתי הפרעות עם תסמינים דומים וצריך להחליט איזו מהן היא הנכונה) בגלל זה. יש עוד כמה תסמינים משותפים ביניהן.
הפרעת אישיות גבולית הינה הפרעה שמאופיינת בחוסר יציבות, קושי בשליטה בדחפים, יחסים בין אישיים ודימוי עצמי נמוך. התמותה גבוהה- עד 10% מתאבדים, פי 50 מהאוכ’ הכללית. שיעורי אבטלה ואשפוז יחסית גבוהים לאוכלוסייה הכללית. רואים קווים של ההפרעה כבר בגיל ההתבגרות, אולם לרוב מאבחנים רק לאחר גיל 18. ישנו קשר חזק לטראומות ילדות וסביבה הורית לא מתקפת. פרט מידע שהרבה לא יודעים- הפרעת קשב יכולה להיות גורם סיכון להפרעת אישיות גבולית.
תסמינים רבים דומים ומשותפים בין הפרעת אישיות גבולית להפרעת קשב:
בלאגן בחיים, חוסר עקביות בפעולות, קשיי התמדה במערכות יחסים, עבודות, לימודים ומסגרות, תנודות במצב רוח, פעולות מסכנות וחיפוש ריגושים, נטייה להתמכרויות והפרעות אכילה.
הקשיים של בעלי הפרעת אישיות גבולית נובעים לרוב ממצבם הרגשי, חרדת נטישה עזה ובעיות זהות עצמית, והם נוטים להפגין התנהגות מניפולטיבית (מציינת שיש מטפלים רבים שלא אוהבים את המינוח הזה מכיוון שההתנהגות נובעת ממצוקה קשה ותחושה של חוסר יכולת להתמודד איתה ולא מרצון לעשות מניפולציות באחרים, למשל לטובת תועלת אישית). רוב הקשיים שלהם ביומיום ינבעו ממצבם הרגשי לעומת קשיים אחרים, כשבמצבים של מצוקה קשה ישנה נטייה לפגיעה עצמית ואובדנות.
איך עושים אבחנה מבדלת?
1. לעולם אנחנו לא נאבחן הפרעה על סמך תסמין או שניים, אלא נסתכל על התמונה הכוללת. התמונה הכוללת של הפרעת קשב והפרעת אישיות גבולית שונה מאוד אם נסתכל לעומק ולרוחב.
2. גם בהפרעת קשב וגם בהפרעת אישיות גבולית יש נטייה מולדת לחוסר וויסות רגשי, אלא שבהפרעת אישיות גבולית כמעט תמיד נראה גם סביבה לא מתקפת (בהחלט אופייני לצערנו להרבה בעלי הפרעת קשב שהסביבה לא מבינה את הקשיים שלהם ולא מתקפת אותם) ובעיקר טראומה בילדות, לעיתים קרובות טראומה מתמשכת. לכן יש גם בלבול רב בין הפרעת אישיות גבולית לפוסט טראומה מורכבת- CPTSD (יש תיאורטיקנים, חוקרים ומטפלים שטוענים שמדובר באותה הפרעה, אלא ש”הפרעת אישיות” היא מונח מתייג ולא מתייחס לסיבה לעומת פוסט טראומה מורכבת ששמה את המוקד של ההפרעה על הגורם לה).
אציין שמחקרים רבים מראים שבעלי הפרעת קשב רבים נמצאים בסיכון לטראומות ילדות ובכלל.
3. בהפרעת קשב נראה תמונה רחבה יותר של פגיעה ניכרת בתפקודים הניהוליים, מה שלא קיים בהפרעת אישיות גבולית: סדר וארגון, הערכת זמן, תיעדוף, ניהול משימות, זיכרון עבודה, קשיי ריכוז, איתחול משימות ועוד. מסייגת: רבים מהאנשים שסובלים מפוסט טראומה וטראומה מורכבת- סובלים מקשיי ריכוז ובעיות בזיכרון, במיוחד זיכרונות מהילדות בגלל מנגנון ההגנה של ההדחקה, אבל גם סיטואציות בהווה או בעבר הקרוב שהן מטרגרות או מעוררות רגש עז כמו בעת קונפליקט עם אדם משמעותי. פחות נראה בעיות זיכרון עבודה (לטווח קצר) שאופייניות לבעלי קש”ר כמו היכן הניחו חפץ, מילה מסוימת, שמות, תאריכים וכו’.
בהפרעת אישיות גבולית המוקד הוא ההפרעה בוויסות רגשי והוא קורה בעיקר בהקשר של מערכות יחסים, מה שלא נכון לגבי הפרעת קשב. הקשיים בוויסות הרגשי יכולים להיות לגבי כל דבר בערך- תסכול מאי הבנת החומר, הפסד במשחק עם חברים, טעות קטנה שעשיתי בעבודה, זה ששכחתי משהו בעבודה וכו.
4. בהפרעת אישות גבולית יש חרדת נטישה עזה שמאוד מנהלת אותם ופוגעת משמעותית במערכות היחסים- מצד אחד רצון עז להיצמד ולהתחבר עד כדי תלותיות ומצד שני חרדת נטישה עזה שגורמת לריחוק, התפרצויות כעס, ריבים, השחרת האדם השני שעד לפני רגע היה מלאך עלי אדמות וכו, כלומר קושי להסתכל על אנשים כשלמים עם היבטים טובים ורעים בו זמנית. המוקד הוא סערות רגשיות עזות וקושי גדול להכיל אותן, והם מרגישים שהם חיים בתוך משברים מתמשכים. בהפרעת קשב המוקד הוא תפקודים ניהוליים שוויסות רגשי הוא חלק מהם.
5. בהפרעת אישיות גבולית נראה בשכיחות גבוהה יותר קומורבידיות (נטייה של כמה הפרעות לבוא יחד, גם אם לא באופן סיבתי): פגיעה עצמית כמו חתכים, אובדנות, אשפוזים, התמכרויות והפרעות אכילה. נכון שיש שכיחות גבוהה יחסית לבעלי הפרעת קשב של התמכרויות והפרעות אכילה- אבל לא כמו בהפרעת אישיות גבולית, וכמובן שלא נראה אובדנות ופגיעה עצמית שמאוד אופייניים לחוסר הוויסות של הפרעת אישיות גבולית שהוא הרבה יותר עוצמתי.
6. יש לציין שיש גם קומורבידיות בין הפרעת קשב להפרעת אישיות גבולית, כך שבהחלט ייתכן שזה לא בהכרח או- או אלא גם- וגם. כמו כן, הפרעת קשב הינה גורם סיכון להפרעת אישיות גבולית.
אבחון טוב לוקח זמן. לצערי הרב לעיתים פסיכיאטרים בקופח נפגשים עם מטופל ל- 10 דק’ ואין להם זמן לאבחון מעמיק ולא תמיד המטופלים יודעים איזה מידע למסור ומה רלבנטי. לכן דברים עולים פעמים רבות בטיפול רגשי ואז אם המטפל חושד שהאבחנה שהמטופל קיבל אינה מדויקת- מתפקידו להעביר את המידע לפסיכיאטר המטפל כדי שישקול אם לאבחן מחדש.
למה זה כל כך חשוב להבדיל בין שתי ההפרעות?
האבחון המדויק חשוב מאוד מכיוון שהוא משפיע על בניית התוכנית הטיפולית ברמה התרופתית והרגשית.
אדם עם הפרעת אישיות גבולית שיקבל ריטלין (או תרופה אחרת לקש”ר כמובן) זה לא יעזור לו וייתכן שהוא יצטרך תרופה מייצבת מצב רוח, אנטי חרדתית, אנטי דיכאונית או אנטי פסיכוטית, בעוד שאדם עם הפרעת קשב שיאובחן בטעות בהפרעת אישיות גבולית לא יקבל ריטלין אלא תרופה לא מתאימה בכלל שלא תסייע לו.
גם ברמת הטיפול הרגשי- להפרעת אישיות גבולית מומלץ DBT שמקנה מיומנויות בין אישיות וכלים לוויסות רגשי.
בהפרעת קשב מומלץ טיפול CBT, קוג פאן או אימון מתמחה בהפרעת קשב והדגש הוא על מיומנויות לתפקודים הניהוליים.
כדי לדעת איך עוד מבדילים בין הפרעת קשב להפרעות נפשיות אחרות כמו דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה ועוד, כדאי לרכוש את הקלטת הוובינר שלי:
“עולמם הרגשי של בעלי הפרעת קשב וריכוז”
באתר הקורסים שלי: https://my.schooler.biz/s/15081/bundles
