במירוץ הזה של החיים, במיוחד אצל בעלי ADHD, הרבה פעמים נכנסים לסיחרור כזה מתיש שהוא אחד משניים ולפעמים נעים בין שניהם:
- היפראקטיביים שחייבים להיות בעשייה כל הזמן, קשה להם לא לעשות כלום ולנוח, הם עובדים המון, מבלים המון, עושים המון ספורט, עושים המון דברים בבית או חיים חיים עמוסים בכמה תחומים כמו עבודה ולימודים או כמה עבודות במקביל (זה לאו דווקא חייב להתבטא בהספק גבוה וביעילות, זה פשוט להיות על טורבו)
- כאלה שבגלל שהתיפקוד שלהם לקוי, הם כל הזמן מתכננים המון משימות דחוסות במעט זמן, אבל בפועל לא עושים כמתוכנן, ואז הם מכניסים את עצמם למצב טורבו קרוב לדד ליין או ברגעים האלה שהם אומרים לעצמם: “טוב, די, התעצלתי מספיק… עכשיו אני חייב לעשות כבר משהו”, הם רגילים לכיבוי שריפות ותנודתיות חזקה בין “כלום/לאט ומעט” ל”המון ומהר” או בגלל שהם עושים הכל לאט, הם צריכים “תוספת זמן” כדי להספיק ואז עובדים שעות נוספות מהבית, מנקים לתוך הלילה כי לא הספיקו וכו’
מצב ההישרדות/ טורבו הזה גורם לרבים מבעלי ADHD להרגיש ש”אסור להם לקחת הפסקה”, וזה לא משנה אם זה הפסקה במהלך יום לימודים או עבודה כי “הפסקה מבזבזת זמן יקר” או זמן פנאי מתוכנן ויציאה לחופשה כי “אסור לי, אני גם ככה צריך לעשות המון דברים” או “לא מגיע לי לצאת לחופשה”, “חופשה זה בזבוז זמן…”.
המצב הזה גורם לתופעות הבאות:
- מאמץ עד שמגיעים לקצה (גם אם מאמץ מנטאלי) שחיקה, התעייפות וייאוש ואז איטיות וחוסר יעילות, הלקאה עצמית, חוסר לקיחת הפסקה וחוזר חלילה
- כשמגיעים לקצה, חייבים לקחת הפסקה ואז ההפסקה בלי שליטה- היא לא מתוכננת, היא מבזבזת באמת זמן, היא ארוכה מידי, לעיתים תכופות מידי ולא יעילה
- ההפסקה או זמן הפנאי לא באמת מטעינים אותנו
התוצאה:
הבטריה שלנו ריקה ואין לנו כוח לכלום, אנחנו עייפים וחסרי אנרגיה, עצבנים, כועסים על עצמנו ועל אחרים…
אני שואלת מטופלים כאלה:
מתי אתה מטעין את הטלפון שלך? כשאתה רואה שהבטריה שלך על 50-60% או כשהיא על 5%?
אם התשובה היא 50-60%, אז למה אתה לא דואג גם להטעין את עצמך כשאתה עם חצי בטריה מלאה ומחכה שהיא תיגמר?
ואם התשובה היא “כשהיא כמעט מתה”, אני שואלת: ואז מה המחירים של זה?
והם מבינים שהם עושים את אותו הדבר לעצמם וכמה שזה פוגע בהם…
לכן זה חשוב מאוד מאוד להטעין את הבטריה שלכם
בפעילויות מטעינות-
פייסבוק, אינסטוש, יוטיוב, משחקי מחשב או בינג’ים בטלביזיה אינם פעילויות מטעינות.
הן אחלה לזמן מסוים, אבל לא כשזו פעילות הפנאי העיקרית שלכם, ועובדה שרובכם או אם לא כולכם מתבאסים על עצמכם אחרי כמה שעות כאלה שבזבזתם זמן על כלום…
מהן פעילויות מטעינות?
מחופשה או טיול בטבע בארץ או בחו”ל, דרך הליכה בים, ספורט, תחביבים, בילוי חברתי, משפחתי או זוגי, פסטיבלים, ריקוד, אומנות, מוזיאונים, פיקניק ועד פעילות עם הילדים (ממשחק או יצירה בבית ועד לונה פארק או טיול בטבע)…
כל אחד ומה שעושה לו טוב.
זה לא חייב להיות משהו בומבסטי או יקר אם אין לכם הרבה זמן או כסף,
אבל חשוב לעשות פעילויות כאלה על בסיס שבועי וקצת יותר ארוכות ומשמעותיות אחת לכמה חודשים בסופשים או חגים.
זה חשוב כדי לשמור על עצמכם, על בריאותכם הנפשית ועל הפרודוקטיביות שלכם 🙂
כן, כן…. להשקיע ולתכנן זמן בכל הדברים האלה שיש לנו הכי נטייה להזניח אותם:
זמן איכות עם האנשים החשובים לנו- ילדים, בני זוג, משפחה מורחבת, תחביבים, חברים…
הנה אני, לדוגמה, חשבתי בהתחלה לא לעבוד רק בחג ראשון ושני של פסח ואיזה יומיים חוה”מ… משהו שקורה להרבה עצמאיים שהרי לא מקבלים ימי חופשה מהמעסיק 😉
ואז אמרתי לעצמי- לא! אני חייבת חופשה קצת יותר ארוכה ומשמעותית כדי לחזור בכוחות מחודשים!
אז הצעתי יומיים בחוה”מ למטופלים שלי ומי שרצה- דחסתי. לשמחתי (וכן, קצת לצערי…) הרבה מהם בחרו להטעין את עצמם והעדיפו לקחת גם ממני חופש ולהיות עם המשפחה, החברים וסתם לנוח, ואני מעודדת את זה 🙂
הכרחתי את עצמי לא לעדכן את הדף העסקי ולא את המיילים אליכם ולקחת חופש אמיתי מכל ההיבטים של העסק שלי 🙂
ואז במשך 5 ימים הייתי בטבע בקמפינג עם פעילויות חברתיות ואומנותיות עם משפחה, אנשים שלא ראיתי המון זמן, הכרתי אנשים חדשים…
ישנתי מעט ולא הכי נוח באוהל, עקצו אותי המון ואני כולי “פורחת” וחייתי על אורז, סלט ופריכיות עם טחינה בעיקר (בעיקר כי אני אוכלת כשר לפסח וטבעונית, אז גם ככה המבחר מועט, אבל בטבע עוד יותר…) ובלי הנוחות של הבית, קפאתי בלילות…
אבל היה מדהים!
לראות ירוק בעיניים, שקט, ציפורים וחרקים
לא להיות כמעט עם הטלפון, בלי טלביזיה או מחשב
להתנתק מהעולם החיצון ולהיות בתוך בועה קסומה
לנמנם על ערסל ב-צל, לאכול את האוכל בקערה על מחצלת על האדמה
בזמן שאני רואה את הילד שלי מתרוצץ ומשחק עם ילדים אחרים במקום להיות תקוע מול המסך 🙂
להעריך את הדברים הפשוטים בחיים
להתחבר לטבע ולנפש
להרגיש כאילו הזמן עמד מלכת והוא לא רלבנטי
המשימות שלי לא רלבנטיות, לא העבודה, לא מטלות הבית ולא הלחצים היומיומיים…
שיחות מרתקות עם אנשים מעניינים, חדשים ומוכרים
פסק זמן!
ועכשיו הבטריה שלי מלאה, קצב החיים שלי הואט ועוד מעט יחזור לטורים גבוהים 😉
ומה איתכם?
אתם דואגים להטעין את הבטריה שלכם לפחות כמו שאתם דואגים להטעין את הטלפון שלכם? 🙂
נ.ב- התופעות האלה שכיחות מאוד גם אצל אנשים פרפקציוניסטים.