בחלק הראשון של המאמר סקרתי את תחום הלארפים (Larp) מנקודת מבט פסיכולוגית- טיפולית עם האינטרפטציה שלי על התועלות והקשיים על רקע רגשי בעת המשחק. מצאתי לנכון להגיש עיצות ממוקדות ומעשיות כדי לסייע למי שזקוק לעזרה בעת הלארפ או לאדם שנמצא איתו, גם אם הוא אינו איש מקצוע על מנת לתת מענה מינימלי להתכוננות לפני קיום הלארפ ובעת הלארפ כדי לסייע בהתמודדות עם האתגרים הללו שהם נפוצים יחסית.
בחלק זה צירפתי רשימת עיצות למארגני הלארפים, לשחקנים שנפגעים ונמצאים במצוקה ולשחקנים שרואים את חבריהם במצוקה. עיצות אלו יפות גם לנפגעי טראומה והתקפי חרדה בלי קשר ללארפים, כמובן, אולם חלקן עם התאמה מיוחדת.
כל המידע, והעיצות המופיעים במאמר זה נועדו למטרת אינפורמציה בלבד, והם אינם מהווים תחליף לאחריות הגולש להתייעצות ו/או טיפול עם גורם מקצועי ומוסמך כגון מטפל רגשי מוסמך (כמו עו”ס או פסיכולוג קליני) או פסיכיאטר באופן פרטני.
על השחקן לשקול היטב האם זה נכון לו ולשחקנים סביבו שהוא ישתתף במשחק, בפרט אם מצבו הנפשי אינו יציב ו/או הוא עשוי להיות לא יציב לאור טריגרים שיש סיכוי גדול שהם יתרחשו הן מבחינת מצבו הנפשי בעת המשחק והן לאחר המשחק.
העיצות שלי למארגנים, לצוות ולעמותה למשחקי התפקידים בישראל
בהחלט סביר שחלק מהעיצות להלן מיושמות באופן חלקי או מלא אצל חלק מהלארפים או כולם. אני חושבת שכדאי ליצור אחידות בין הלארפיםעם קווים מנחים, ולתת דגש מסויים בלארפים גדולים במשך הזמן שהם מתקיימים או בכמות השחקנים המשתתפים או בלארפים בעלי תכנים נפיצים/ רגישים מהרגיל. כמו כן, אני מציעה שבאתר של כל לארפ יהיה מקום לציין את הוראות הבטיחות, למי ניתן לפנות בעת הצורך כולל תפקידים ושמות וכו.
- אני מציעה שיהיה הן בצוות מרחב בטוח והן בצוות הטיפולי-רגשי, במידת האפשר, ייצוג של גברים ונשים מתוך הבנה שגם נשים יכולות להיות תוקפות מינית וגברים יכולים להיות קורבנות, ולאור כך שישנם קורבנות שנוח להם יותר לשוחח על הפגיעה עם בן מינם, ולאחרים יש העדפה של תמיכת בן המין השני. סוגייה זו מקובלת למשל בצוותים של מניעת הטרדות מיניות ברשויות מקומיות המורכבים לרוב מעו”סים, והם עוברים הכשרה מקיפה על החוק ועל מתן סיוע. בצוותים כאלה בערים גדולות נתקלתי ברגישות רב- תרבותית מדהימה שכוללת גם דוברי ערבית ורוסית. כמובן שאיני מצפה שתהיה כזו ירידה לדקויות בצוות שנמצא במשחק, אולם כן יש לתת את הדעת לעובדה, כאמור, שגם גברים יכולים להיות קורבנות לתקיפה מינית. בנוסף, במידה וצוות מרחב בטוח יוכל לתת מענה לא רק על תלונות על פגיעה מינית בעת הלארפ, אלא באופן כללי תמיכה נפשית כלשהי, יש כמובן לקחת בחשבון שזליגות פוסט טראומטיות במשחק כתוצאה מטראומה שהתרחשה במציאות טרם המשחק, יכולות להיות לא רק כתוצאה מטראומה מינית, אלא גם כמובן מטראומות אחרות ששכיחות במידה דומה אצל שני המינים כמו אלימות פיזית או נפשית וטראומות ששכיחות יותר אצל הגברים כמו למשל הלם קרב כתוצאה מהשירות הצבאי. יתרה מכך, גברים עלולים להיות בסיכון מוגבר בהשוואה לנשים מאחר ומלכתחילה גברים רבים נוטים פחות לשתף בתכנים רגשיים כשהם במצוקה ולבקש סיוע או בגלל שיש להם פחות לגיטימציה חברתית להרגיש קורבנות כשמופעלת נגדם אלימות מינית או פיזית מצד נשים, ולכן הם עלולים לא לתת לעצמם מקום לרגשות הקשים שעולים בהם או שהסביבה לא תיתן להן את המקום החשוב הזה. לאור כל האמור לעיל, חשוב שהצוות המטפל/ מרחב בטוח יידע לתת מענה מוכוון מגדר ויידע להתייחס כיאות הן לתלונות של גברים שהוטרדו והן לגברים שחוו התקף חרדה או תסמינים פוסט טראומטיים כתוצאה מלמשל זכרונות חודרניים (פלאשבקים).
- הקמת ועדת היגוי שבה ישתתפו אנשי טיפול שהשתתפו בלארפים ולארפיסטים ותיקים שיוכלו לשלב יחדיו את הידע ונקודות המבט המשחקיות והמקצועיות-רגשיות על הסיטואציות הייחודיות שנוצרות בלארפים.
- במסגרת ההדרכה של תחילת הלארפ לחדד מה מותר ומה אסור לעשות, ולהדגיש שאם שחקן רוצה לעשות אינפליי משהו שעלול לפגוע בשחקן השני והוא לא בטוח איך זה יתקבל, לשאול אותו אוף פליי אם זה בסדר. אם השחקן לא שאל את השחקן השני או הוא לא העריך שהמעשה שלו עלול להיות פרובלמטי, שישים לב לתגובתו של השחקן השני. אם התגובה נראית לו חריגה עדיף שיהיה זהיר,ויעצור רגע את הסצינה וישאל האם הכל בסדר. כמו כן, להדגיש שיש התנהגויות מסוימות שהן חלק מהמשחק והן לא הטרדות “אמיתיות” ואין להן כוונת זדון, אבל אם השחקן מרגיש אי נוחות, הוא יכול לבקש אוף פליי מהשחקן השני להפסיק.
- לדאוג שיהיה רכב שיוכל לפנות אנשים לפי צורך רפואי או נפשי מחוץ למיתחם הלארפ לעיר הקרובה ולהחזיק רשימת אנשי קשר של השחקנים כדי שניתן יהיה ליצור עימם קשר ולבקש מהם עזרה במקום קבוע כמו לדוגמה במרפאה. לא תמיד השחקן יכול להיות במצב שבו הוא יכול להיזכר פתאום באדם כזה, לדעת היכן פרטיו או לתקשר באופן סביר.
- לתדרך את מתנדבי הרפואה כיצד להגיש עזרה ראשונה נפשית למי שמגיע למרפאה.
- להחזיק ברשימה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכיאטרים או מטפלים רגשיים) שנמצאים במשחק ויכולים לסייע או שניתן להתקשר אליהם ולהתייעץ טלפונית.
עיצות לשחקן במצוקה:
- צור קשר עם שחקנים מסויימים, רצוי בקבוצה שלך או כאלה שאתה מכיר מחוץ ללארפ או הקפטן של הקבוצה ועדכן אותם בכך שאתה חושש שלאור ניסיונך בלארפים קודמים או נסיבות אישיות כמו נטייה לחרדות, מצוקה, משבר, טראומה ברקע וכו, אתה מבקש שהם יהוו עבורך כתובת למקרה שתרגיש במצוקה ושינסו לשים לב אם הם רואים שאתה נראה במצוקה, יעירו את תשומת לבך לכך ויתנו לך תמיכה ואוזן קשבת. אתה יכול לבקש מהם שיעשו דברים מסויימים שאתה יודע שיכולים לסייע לך מתוך היכרות עצמית.
- אם אתה בטיפול רגשי, כדאי להעלות את הנושא לשיחה מול המטפל ולשקול האם זה נכון לצאת ללארפ לאור המצב הרגשי שלך, בפרט אם אינו יציב, וכך גם סמוך ללארפ (לרוב נרשמים חודשים מראש והכל יכול להשתנות בתקופה הזו). במידה והוחלט לצאת, כדאי מבעוד מועד להיערך לתרחישים אפשריים שעלולים להיווצר כתוצאה ממה שעשוי לקרות במשחק, בין אם בתיכנון מראש שלך או לא. כמו כן, כדאי להיערך עם רשימת כלים מותאמים לך אישית להרגעה עצמית וויסות רגשי ולתרגל אותם בקליניקה ומחוצה לה במגוון סיטואציות. ככל שתתרגל יותר, כך במצב אמת יהיה לך קל יותר להשתמש בהם באופן מהיר ואפקטיבי. אולי אפילו כדאי לבקש מהמטפל את רשותו להתקשר אליו אם מדובר במקרה שלהרגשתך הוא “חירום” (אותו תגדירו יחד מראש, וזאת במיוחד לאנשים נפגעי פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת) ולחשוב יחד באיזה מקרים כדאי להפסיק את המשחק.
- במידה ואתה נוטל טיפול תרופתי פסיכיאטרי, יש לוודא שהתרופות בתיק שאותו אתה לוקח ללארפ וליטול אותן באופן שוטף בשעות הקבועות לפי הוראת הרופא. ניתן להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות הרגעה S.O.S. אם אינכם נוטל תרופות כלל בקביעות, כדאי לשקול לקנות מראש תרופות S.O.S בהתייעצות עם פסיכיאטר או רופא משפחה או תכשירים טבעיים להרגעה. יש לציין שלטיפולים טבעיים ואלטרנטיביים אלו אין יעילות מוכחת מחקרית וחלקם אף לא נבדקו לבטיחות שימוש, וסביר שהיעילות ככל הנראה נשענת על אפקט הפלסיבו (האמונה שזה יעזור, היא זו שמסייעת).
- בעת המשחק כשאתה מרגיש שאתה קרוב לקריסה או משבר, אל תחכה שזה יקרה בפועל או שתהיה קרוב לזה. לך לנוח במרחב המוגן וצא מהמשחק. לפעמים גם חצי שעה כזו בתוך האנדרלמוסיה במשחק יכולה לסייע מאוד ודבר עם מישהו.
- אם אתה בהתקף חרדה או ניתוק, נסה להשתמש בטכניקות מקרקעות מהרשימה שהכנת מראש כמו: נשימות איטיות ורכות, דיבור עצמי, הסחת דעת, להפעיל את עצמך לעשות משהו אחר, מדיטציה, הרפייה דמיון מודרך, מיינדפולנס, צפייה בסרטונים ביוטיוב, לגלוש בטלפון, לטייל בחוץ במקום נייטרלי וכל כלי אחר שאתה יודע מניסיונך שעשוי לעזור.
- אם היציאה למרחב המוגן לא הספיקה ועדיין ישנה מצוקה גדולה ברמה שייתכן ותעדיף להפסיק את המשחק לחלוטין, כדאי שתכין מספר טלפון זמין של קרוב משפחה או חבר שיוכל לאסוף אותך מהמשחק הביתה או לדאוג שחבר צוות או אחד השחקנים שיש ברשותו רכב יוכל להסיע אותך לעיר הקרובה שבה תוכל להיפגש עם אותו קרוב משפחה או חבר, מאחר ורוב הלארפים מתרחשים באיזורי טבע נידחים כמו חורשה או מדבר.
- דוגמה לדיבור עצמי: “הכל בסדר, שום דבר לא קרה לי במציאות. זה רק משחק. אני בסדר. עוד מעט זה יעבור”.
- ניתן להתקשר לאחד מקווי הסיוע הטלפונים שנועדו לאנשים במצוקה כמו קו הסיוע לנערות ולנשים נפגעות תקיפה מינית- 1202, קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית- 1203, ער”ן- 1201 וכו’. יש לציין שניתן גם להתכתב עם המתנדבים הללו בוואטסאפ, צ’טים וכו.
- לאחר המשחק כדאי לשתף ולעבד את מה שקרה עם מערכות תמיכה קרובות: איש מקצוע, חבר קרוב משפחה, בן או בת זוג וכו’. כדאי ללמוד הן ממה גרם לזה לקרות ומה לא עבד והן מהצלחות של מה מנע את זה או שיפר את זה.
- להימנע מטריגרים ידועים ככל האפשר.
עיצות לשחקן שרואה שחקן אחר במצוקה:
- כשאתה רוצה לעשות פעולה משחקית עם אדם אחר שאתה חושד שהיא עלולה לגרום למצוקה, עדיף לשאול ולבדוק איתו מראש.
- אם אתה רואה אדם שמצוי במצב רגשי לא טוב, הרחק אותו מהזירה, בפרט אם היא המונית, ונסה לקחת אותו למקום שקט ורגוע. הצע לו מים, רד לגובה העיניים שלו ושוחח איתו בקול שקט ורגוע. שאל לשלומו, כיצד הוא מרגיש והבע אמפטיה למצבו. “יוסי, איך אתה מרגיש? הכל בסדר? אתה נראה לי מאוד נסער ולחוץ… כיצד אני יכול לעזור לך?”
- הכירו בכאב, בעצב, בלחץ או בחרדה שלו ותנו לה לגיטימציה. אל תבטלו, אל תקטינו, אל תנסו לומר לו שזה “כלום” או “מזלך שלא היה יותר גרוע” או “זה לא כזה סיפור, אתה סתם עושה מזה עניין”. אנשים לפעמים אומרים את זה כי הם חושבים שזה יגרום לצד השני להרגיש טוב יותר והם חוששים שאם יתנו לגיטימציה לרגשות הקשים, זה יעצים אותם. ההיפך הוא הנכון. תיקוף הרגשות הקשים גורם לאדם להרגיש שמבינים אותו ותומכים בו, ולא שהם שיפוטיים כלפיו או מבטלים אותו ולא מכירים בחוויה שלו.
- הצע לו לנשום איתך לאט ורגוע, ספור בקול את הנשימות ותינשמו יחדיו.
- כשאדם במצב רגשי מעורער, בהלם ו/או חרד, יש לנסות לשוחח איתו באופן רציונלי ולחבר אותו לכאן ועכשיו: שאלו אותו שאלות קצרות, ענייניות ומעשיות. לדוגמה: “חם לך או קר לך?”, “מה השעה עכשיו?”, “אתה רוצה לשתות מים?”. אפשר לשאול שאלות מסיחות דעת: “איזו תוכנית טלביזיה אתה אוהב לראות?”, “איך בילית בחג?”, “במה אתה עובד?”.
- כשאדם בטראומה, הוא מאבד תחושת זמן, סדר הפעולות מתבלבל והזיכרון נפגע. המצב הזה יכול מאוד להציף ולהפחיד את הנפגע. ניתן לשאול אותו שאלות מכוונות אחרי שהוא רגוע יחסית ופחות ניסער, אם כי זה גם עשוי לעזור לו להירגע ולחשוב בצורה יותר מובנית ומסודרת ופחות מעורפלת ומבולגנת. כך תוכל לספק לו תחושת שליטה והפחתת חוסר האונים: “ספר לי מה קרה שם? ומה אז קרה? האם הוא עשה את זה לפני או אחרי שאמרת לו כך וכך?”. נסו לגרום לו לספר את מה שקרה באופן כרונולוגי ומסודר. אפשר לשאול מה הוא עשה אתמול ומה הוא מתכנן לעשות מחר.
- אם הוא לא כל כך מדבר, אתה יכול לספר לו דברים לא קשורים- על העבודה שלך, התחביבים שלך, אנקדוטה מהלארפ. השתמש במשפטים קצרים ועניינים ולא במונולוגים ארוכים כדי לסייע לו להתמקד בך ולהסיח את דעתו. יש להיות רגיש ולראות שהוא מנסה ולאחר מכן מצליח להתפקס, ולא שזה גורם לו עוד יותר “ללכת לאיבוד”.
- אתה יכול להפעיל אותו ולתת לו לעשות פעולות פשוטות כדי להחזיר אותו למצב של שליטה, תיפקוד ועשייה. להביא לך דבר מה, להכין איתך קפה, להכין מאכל פשוט כמו כריך.
- לתת לו בחירה בין שתי אפשרויות, לא יותר, של דברים פשוטים כדי להחזיר אותו למצב של שליטה ותגובה. “אתה רוצה לשתות מים או תה? תה חם או פושר? כריך עם חומוס או שוקולד? אתה רוצה לשבת או לשכב?”
- אם הוא מבולבל ולא זוכר מה קרה, אתה יכול לתאר לו במשפטים קצרים מה ראית שקרה או ששמעת מאחרים, ואז לשאול אותו אם הוא נזכר עכשיו, ושיספר לך את הפרטים שהוא זוכר- אם הוא מעוניין.
- לשאול האם הוא רוצה להתקשר לאדם קרוב או שתקראו לחבר שנמצא איתו במשחק. האם הוא בסדר וחושב שהוא יכול לחזור למשחק או שהוא רוצה הפסקה ממושכת יותר או אפילו יציאה.
- לא להשאיר אותו לבד, שתמיד יהיה איתו מישהו עד שהוא יתאושש. אפשר ב”משמרות”. לא תמיד חייבים לדבר איתו או להעסיק אותו. לפעמים עצם הנוכחות של מישהו לידך, מישהו שמחייך אליך, ששואל לשלומך, שנמצא שם אם אתה צריך משהו או רק רוצה לדבר- יכול להספיק. יחד עם זאת, כדאי לשאול אותו מה הוא מעדיף- האם שתהיו איתו או להיות לבד או אולי להיות בקירבת מקום? יש אנשים שאחרי שהם נרגעים, הם דווקא זקוקים להרגיש קצת לבד ואנשים לידם יכולים ליצור אצלם תחושה של לחץ או עומס.
מקורות:
- ניסיוני בטיפול CBT עם אנשים הסובלים מחרדה
2. ימי הכשרה לצוותי פעולה של עובדים סוציאליים של לשכות לשירותים חברתיים מטעם מרכז “חוסן” חיפה על מתן סיוע בשעת חירום לאומית
3. כתבה על הכשרת לוחמים למתן טיפול ראשוני נפשי על מנת למנוע פוסט טראומה
4. אתר נט”ל לנפגעי טראומה לאומית
כל התמונות לקוחות מ-Pixabay
תודה רבה על הפירגון!
אני שמחה לשמוע שנהנית ושחידשתי לך משהו.
מעניין ממש! הכרת לי תחום שלא שמעתי עליו וכתבת ממש נהדר ומקצועי!