אחד הדברים שהכי קשים לילד או מבוגר עם הפרעת קשב ממוצעים זה סדר וניקיון. גם בשוטף ובטח כשיש “אירועים” כמו פסח…
מצד שני, פסח הוא הזדמנות לעשות סדר בדברים שלנו שלא עשינו כל השנה ולהחליט מה אנחנו צריכים ומה לא. אחרי הזנחה ארוכה של הספרייה של הבן שלי שכבר התפוצצה בספרים ובמשחקים שמצאו את עצמם על הרצפה, השולחן, בארון, במגירות מתחת למיטה…. והיה ברור שחלקם הגדול כבר לא בשימוש כי הם כבר לא מעניינים אותו או לא לגילו, החלטתי שזהו, מספיק. הנה הזדמנות טובה לסדר!
אז איך עושים את זה כשהדבר האחרון שאפשר לומר לבעל קש”ר זה: “יאללה, בוא נסדר!” כי גם לו לא בא וגם לי לא בא 😉
אז עבדתי איתו בשיטות דומות למה שאני עושה עם מטופלים מבוגרים:
1. הטרמה– הודעתי בתחילת השבוע, יום לפני ובצהריי אותו יום כשחזר מבית הספר: “אנחנו הולכים לסדר את הספרייה שלך”. למה? כי להודיע על משימה קשה ומשעממת בהפתעה לא מאפשר הכנה מנטאלית ורגשית ויכול לעורר הרבה התנגדויות.
2. הוא ואני היינו תחת השפעת תרופה להפרעת קשב לרוגע ומוטיבציה לסדר ולארגן עם ריכוז ובלי לאבד את העצבים או להתקשות לגייס את עצמנו להתחיל ולהתמיד 🙂 כן, כן! תרופה להפרעת קשב לא טובה רק ללימודים, אלא לכל תחום ולכל מטלה שלבעל קש”ר קשה להתרכז, להתמיד וכו’
3. הצבתי מטרה קטנה וקונקרטית שהיא ברת השגה: היום אנחנו מסדרים רק שני מדפים! אנחנו נעשה את זה במשך שעה!זהו. מה שנגמר קודם. הגדרת המטרה בצורה כזו עוזרת להתמודד עם המטלה הענקית והמאיימת שממש לא בא לעשות: לסדר את הר הדברים והבלאגן הזה שהיה נוח להתעלם ממנו הרבה זמן ולעשות כאילו הוא מסודר 😉 זה מרגיש כמו משהו שאפשר להתמודד איתו
4. עבודת צוות! להרבה בעלי קש”ר קשה מאוד לעשות משימות לבד ואם יש מישהו שעושה איתם או אפילו נמצא לידם, זה מאוד עוזר להם. אז אמרתי לו שאני אהיה איתו, בעיקר כי היה לי ברור שאם אני אגיד לו לסדר ואלך לענייניי, אפילו ספר אחד לא יהיה מסודר 🙂 התחושה של להתמודד ביחד עם המטלה מאוד עוזרת
5. הכנה מראש- סידרתי את המיטה כדי שיהיה מקום לפרוש עליה ספרים ומשחקים והבאתי שפריצר, נייר מגבת, בקבוק מים, טלפון, פח לאשפה ושקיות- אחת לניירות למיחזור ועוד 2 שקיות גדולות לספרים ולמשחקים לתרומה. ככה בכל פעם שהיה ספר או משחק שהוא לא היה מעוניין בו, יכולתי להכניס מיד לשקית בלי שיהיה בלאגן והחפצים יתערבבו ועל הדרך זכינו גם במצווה ובהקניית ערכים טובים 🙂המטרה בסידור כל החפצים מראש היא כדי שלא נצטרך כל פעם להפסיק ולחפש ולהביא חפצים ואז זה מוציא מהריכוז ואווירת העבודה. יש כאלה שקשה להם לחזור בחזרה לעבודה אחרי הפסקונות קטנות ומעצבנות כאלה
6. הפעלתי מוזיקה כיפית מהסלון כך שיכולנו לשמוע אותה, אבל היא לא הייתה חזקה מידי ולא הסיחה את דעתנו ויכולנו לדבר
7. כדי להקל עליו, פירקתי את המשימה הקטנה של שני מדפים עוד יותר: הוא עמד ליד המיטה, אני עמדתי ליד המדף ושלפתי ערימה של 4-5 ספרים ולא איפשרתי פשוט להוריד ה-כ-ל כמו שנורא התחשק כי אז היה מבולגן ומציף. הנחתי אותם במרכז המיטה מולו, והוא היה צריך להחליט איפה הוא שם אותם- בערימה הימנית של ספרים שהוא רוצה או בשמאלית שהוא לא רוצה. ספר שהתלבט- הנחנו עם אלו שרצה מתוך הנחה שאולי יתחרט בהמשך, אז עדיף לשמור. ככה הוא יכל בכל פעם להתרכז בקצת ולא להיות מוסח או מוצף מההר מאחורה. כשהערימה של הספרים למסירה הצטברה קצת- שמתי בשקית.
8. כשהתפנה מדף, מיד ניקיתי עם שפריצר ונייר מגבת ואז מיד סידרנו את הספרים שהוא רצה במקומם והייתה הרגשה נפלאה לראות מדף מסודר ואז עוד אחד…
9. כשהיה לו קשה, הוא ידע לומר “די”, אני ידעתי לא ללחוץ אפילו שאני הייתי בשוונג ורציתי להמשיך, אז בחרנו הפסקה קצרה וקצובה של 10 דק’ שבה עשינו פעילות קצרה, ממוקדת וכיפית. למשל לצפות בכמה סרטונים מצחיקים בטיקטוק או לשחק בטאקי סיבוב או שניים. אלו פעילויות מטעינות שעזרו לנו לאגור כוחות ולהמשיך!
10. סיימנו 2 מדפים, מילאנו עוד ועוד שקיות והייתי ממש גאה בו שהוא הצליח להחליט ולהיפטר מהרבה דברים שהוא הבין שהוא לא באמת צריך (יש כאלה שקשה להם לקבל החלטות ואז על כל ספר יתלבטו מלא זמן ואחרים יחליטו לוותר באימפולסיביות על כמעט הכל- צריך להיזהר משניהם ולווסת ולהשגיח). היה לנו הספק יפה, אז החלטנו לעשות מדף נוסף עד שהוא אמר שזהו, נגמר לו הכוח, 10 דק’ לפני הסיום של הזמן שהקצבנו- אבל הסתפקנו בזה והיינו מאוד מרוצים וגאים ואז שיחקנו בעוד כמה משחקים כפרס וחיזוק על העשייה היפה שעשינו 🙂 זה חיזוק חשוב ובעל ערך רגשי שמחבר בין ההורה לילד, בטח אחרי פעולה של סדר וניקיון שהיא יכולה להתיש ולהתחבר לכעס, תסכול וייאוש.
אני לא יודעת כמה זמן זה יחזיק מעמד 😉
ובינתיים עשינו עוד 2 מדפים ויש עוד ארגזים וקופסאות של מלא ג’אנק קטן שצריך לברור, אבל זו הרגשה טובה לראות שהסדר לאט לאט משתלט, ועצם זה שנפטרנו מהמון דברים מספק הקלה גדולה וידיעה שיהיה יותר קל לשמור על הסדר כי יש מקום לחפצים.
אז גם אם סדר וארגון לפסח ובכלל מרגיש לכם כמו מטלה מתישה שתימשך לנצח ואז בא לכם רק לדחות אותה לנצח נצחים, ועוברת לכם מחשבה בראש- מה הטעם לעשות כל פעם מגירה או מדף אם עדיין נשאר כל כך הרבה??
אז עדיף לעשות קצת מכלום, ולפעמים הקצת מוביל למצברוח לעוד קצת ואולי בסוף גם מצליחים להיכנס להיפר פוקוס מופלא, הולכים לאיבוד ומוצאים את עצמנו מסדרים יותר ממה שתיכננו ואז זה סיפוק נפלא 🙂
זו דוגמה טובה למה אני עושה בטיפול עם מבוגרים עם הפרעת קשב- אי אפשר לתת משימה כמו “לסדר את החדר” או אפילו “לסדר כמה מדפים”.
צריך לדעת איך להגדיר את המשימה ולהתחשב, לבדוק ולתכנן את כל הרכיבים שקשורים במשימה, לצפות את המקומות שעלולים להפריע לנו בביצוע המשימה, לחשוב על פתרונות, חיזוקים והתאמה סביבתית.
אם מצליחים- משחזרים. אם לא- לומדים למה לא ומתקנים משהו קטן ומנסים שוב!
בתמונה- 3 מדפים מסודרים, עוד כמה שפחות ולא רואים בתמונה עוד 6-7 שקיות מפוצצות ספרים ומשחקים שמחפשות בית 🙂
מה הטיפים שלכם לסדר וארגון?
חג סדר וארגון שמח ויעיל 🙂
ענבל