מהי הפרעת וויסות חושי וכיצד היא קשורה להפרעת קשב וריכוז?

השאלה הזו נשאלה בוובינר, והחלטתי להרחיב כאן מכיוון שיש הרבה אנשים עם הפרעת קשב עם בעיה בוויסות חושי ואין לזה כל כך מודעות, במיוחד לא אצל מבוגרים.

קשיים בוויסות חושי זה בעצם כשהחושים של האדם חזקים או חלשים יותר משמעותית מהחושים של אדם ממוצע. כלומר רגישות יתר או חסר.

דוגמאות לרגישות יתר (נפוצה יותר) קלאסיות:

שמיעה: קושי לשאת קולות חזקים, טון גבוה נחווה כצעקה, קולות רועשים או צורמים יכולים ממש לתת תחושה של כאב פיזי או לעורר אי נוחות קשה פיזית ו/או רגשית. קושי להיות במקומות הומים, מקומות רועשים, מועדונים, הופעות, אירועים. זה ממש יוצר תחושה של סבל. תדמיינו למשל מישהו שורט על לוח- נכון שזה עושה לכם צמרמורת? אז יכול להיות משהו כזה, אבל גם בצלילים שלאנשים בלי בעיה כזו יכולים להיות נייטרלים או סבירים.

ריח: ריחות מסויימים יכולים להיות בלתי נסבלים למשל כמו שנשים מסוימות בהיריון יכולות להריח משהו שלפני זה היה להן סבבה כמו בשר או הבושם של הבעל ופתאום זה הופך לבלתי נסבל עד כדי בחילה וגועל. יש אנשים שריחות מסויימים יהיו כל כך קשים להם בארוחה משפחתית, שהם יסרבו לאכול עם כולם ויאכלו לבד אחר כך או בחדר אחר. כמו, למשל, שאנשים בלי הבעיה הזו ירגישו תחושת בחילה ודחייה מול ריח של עשן של מדורה או של ביוב. 

מישוש, מגע, טמפרטורה: מים פושרים יכולים להיחוות כחמים מידי, מגע של בדים מסוימים או טקסטורה מסוימת יכולים ממש להעיק ולתת תחושה לא נעימה על העור, תחושה של גירוד או הצקה. אנשים שלא סובלים פתקיות של בגדים וגוזרים, אחרים שסובלים מתפר של הגרב אז הופכים אותו או קונים גרב ללא תפר, שמתלבשים אחרת מהמקובל בעונות מסוימות, שנרתעים מליטוף או חיבוק או שנוגעים להם בשיער (פשוט לא נעים להם וזה כמעט לא קשור למי עושה להם את זה). כל דבר הכי קטן מכאיב להם וגם טפיחה קלה וחברותית יכולה להתפרש כמכה. העור שלהם מאוד רגיש. כל רוח קלה יכולה להטריד אותם. לפעמים ממש קשה להם עם לכלוך, נראה ילדים ששונאים לשחק עם פלסטלינה, בצק, חול או בוץ. יכולים להירתע ממקלחת או סבון.

טעם: נראה ילדים שנגעלים ממאכלים מסויימים, נרתעים מטעמים חזקים, נורא בררנים באוכל, לא אוהבים טקסטורה מסוימת של אוכל. 

קשיים מוטוריים כמו מרחב, שיווי משקל ותנועה: פה נראה תופעות של ילדים/אנשים קלאמזי כאלה, שנתקלים כל הזמן בחפצים, נופלים, מאבדים שיווי משקל, מתקשים להתמצא במרחב (זה מאפיין גם הרבה בעלי ADHD, הרבה פעמים דווקא בגלל אימפולסיביות והיפראקטיביות גם בלי שתהיה להם הפרעת וויסות חושי).

בשורה תחתונה יש הרבה פעמים הרגשה של הצפה, שהעולם “תוקף” אותם ואת החושים שלהם. זה יכול לעורר תגובות רגשיות חזקות מאוד, הרבה פעמים של חרדה, תסכול, כעס. לפעמים זה בא גם עם קושי בוויסות רגשי (הרגשות בעוצמה גבוהה מידי או לא מותאמים לסיטואציה או שלוקח הרבה זמן להירגע מהם).

לפעמים מדובר בחוש אחד שהוא מוגבר ולפעמים כמה, לפעמים יש דברים מסויימים בחוש שממש מפריעים ואחרים לא. 

הרבה פעמים זה מוביל להרגשה של הילד ואחר כך המבוגר שהוא לא מובן, שחושבים שהוא עושה עניין מכל דבר, שהוא עושה דווקא כשהוא לא רוצה ללכת לאירוע משפחתי, להופעה של יום העצמאות, שהוא מגזים וסתם אומר שהמים חמים מידי וכו’. קשה הרבה פעמים לסביבה להבין ולקבל אותו וגם להתאים לו את הסביבה לפי הצרכים שלו. לכן הרבה פעמים ילד כזה ירגיש לא מותאם לסביבה, לא מובן, לא מוכל. הרגשות שלו והחוויות החושיות שלו לא מתוקפים, כלומר לא מקבלים תוקף לזה שהם הגיוניים ונכונים והוא לומד להטיל ספק בתחושות שלו או להסתיר אותן. 

דוגמאות לרגישות חסר:

צורך בחיפוש אחר גירויים: נראה את זה לפעמים אצל ילדים או אנשים שכמעט ולא מרגישים כאב או שסף הכאב שלהם גבוה מאוד, והם צריכים גירויים חזקים מאוד, בעיקר במגע- אפשר לראות ילדים שמחבקים חזק ילדים אחרים בלי לבדוק אם הם בסדר עם זה, שהם בעצמם זקוקים למגע חזק, משמעותי, בעל נוכחות. אפילו מגע שלאחרים הוא יהיה כואב. הם יכולים לחפש אוכל עם טעמים חזקים כמו למשל אוכל חריף או נורא מתוק או מלוח באופן מוגזם.

הם יאהבו להשתולל, להתלכלך, לשחק עם כל מיני חומרים ויחפשו כל מיני גירויים חושיים. לפעמים אנשים כאלה עושים דברים מסוכנים ואפילו פוגעים בעצמם בכל מיני דרכים כדי להרגיש “משהו” כי מאוד מתסכל אותם שהם לא מצליחים לחוות, להרגיש או לחוש כמו אחרים, שאופן החוויה שלהם את העולם שונה. 

לפעמים הם אגרסיביים, אימפולסיביים ועשויים להתנהג באופן שיפרשו אותו בטעות כמו ההיפראקטיבי של ADHD. 

תגובה מופחתת או נעדרת לגירוי: הם נראים “אדישים” לגירויים חיצוניים, לפעמים שום דבר לא מלהיב אותם והם גם לא מחפשים את זה. לפעמים חוסר קבלת הגירויים הסביבתיים באופן נורמלי וחוסר החיפוש אחריהם יכולים לייצר עיכובים התפתחותיים למיניהם. הסוג הזה יכול להיתפס דווקא כטיפוס יותר חולמני, אדיש ומנותק שגם מזכיר את בעלי הADHD מהסוג שהקשב שלהם פגוע.

 איך מבדילים בין הפרעה בוויסות חושי להפרעת קשב?

1. הפרעת קשב וריכוז: אני יושבת בהרצאה ומנסה להקשיב למרצה. אני שומעת סטודנטים מאחוריי מתלחששים וזה מפריע לי להתרכז. אני מריחה קלמנטינה שמישהו פתח בשיעור וזה מפריע לי להתרכז. דיבורים מחוץ לכיתה מפריעים לי להתרכז. הם פשוט מסיחים את דעתי, והמוח שלי קופץ מהמרצה לגירויים האלה כל הזמן. הם פשוט מסיחים אותי. אני אנסה כל פעם מחדש להחזיר את הריכוז שלי למרצה כאילו יש לי במוח שלט של טלוויזיה והוא קופץ בין ערוצים. אם אני אקח ריטלין ודומיו, זה יכול משמעותית להפחית את המוסחות שלי מהגירויים האלה וזה יקל עליי להתרכז בשיעור. 

2. הפרעה בוויסות החושי: אני יושבת בהרצאה והקלמנטינה שהסטודנטית שלידי פותחת עושה לי בחילה מהריח. הקול של המרצה צרוד, אני יושבת קרוב אליה וזה יכול ממש לצרום לי באוזן ואני ארגיש כאילו היא צועקת עליי. אני לא אוכל להתרכז בשיעור כי יש איזה גרגר בנעל שמפריע לי. אני אמנע מלצאת למסיבות למרות שאני אוהבת מוזיקה כי הרעש ממש מציק לי. במקרים האלה מה שמפריע לי זה העוצמה שמרגישה לי חזקה מידי, וזה מעבר לקושי להתרכז או להיות מוסחת, זה ממש כמו לשים עכשיו מוזיקת מטאל על הווליום הכי גבוה של שלט הטלוויזיה. זה מרגיש בלתי נסבל וקשה לשאת את זה. זה יכול להפריע גם אם אני לא צריכה להתרכז בכלל. למשל, אני אשטוף כלים והרעש של מכונת הכביסה פועלת וממש מציק לי או הרעש של המקרר שעובד.

בנוסף, הפרעת וויסות חושי מתבטאת רק בחוסר האיזון של החושים ובהשפעה של זה על האדם, אולם בהפרעת קשב וריכוז יש השפעה על כל תחומי החיים ומגוון רחב של תסמינים שדיברנו עליהם בוובינר- ההקושי להתרכז גם אם אין מסיחים של רעש, הקושי בניהול זמן ודחיינות, הקושי ללמוד מה הטעויות או ההצלחות (ניטור), אימפולסיביות, קפיצה ממשימה למשימה וכדומה.

ממה זה נגרם?

חוסר וויסות רגשי אמיתי הוא לרוב מולד ואורגני (כלומר ביולוגי), ומקורו בבעיה במערכת העצבים המרכזית. תחשבו על מערכת אזעקה סופר- רגישה או דווקא אחת שגם אם תזרקו עליה פטיש 5 קילו היא לא תגיב.

חשוב לציין שגם רגישות יתר וגם חסר יכולות לנבוע ממקור רגשי כמו למשל אחרי טראומה. לפעמים רגישות היתר תהיה מקושרת לגירויים מסויימים שמזכירים את הטראומה, לדוגמה הריח של התוקף, טקסטורה מסוימת של לבוש, צליל מסוים וכדומה. לפעמים אין קשר ביניהם, אבל נוצרת רגישות חושית או דווקא ניתוק רגשי שמתבטא גם באופן גופני. במקרה הזה זה בעצם סוג של סימפטום לבעיה הרגשית ולא וויסות חושי קלאסי.

יכולות להיות סיבות נוספות כמו: סיבות הורמונליות, הפרעות שינה, אבחנות נוספות וכו.

מתי צריך לטפל?

יש שונות גדולה בינינו וכל אחד חווה את העולם אחרת, וזה בסדר גמור ונורמלי עד רמה מסוימת. צריך לטפל כשההפרעה בוויסות החושי גורמת למצוקה משמעותית אצל האדם, והיא בתורה גורמת לקשיים רגשיים, קשיי תפקוד והתנהלות יומיומיים, קונפליקטים עם הסביבה, הימנעויות ממצבים שכיחים וכדומה. אצל ילדים זה סופר חשוב כי זה גם יכול לפגוע בהתפתחות תקינה.

איך מטפלים?

מרפאים בעיסוק מטפלים בהפרעת וויסות חושי. כדאי ללכת למרפא בעיסוק שמתמחה בוויסות חושי. דרך העבודה שלהם דומה מאוד לטיפול CBT והם נעזרים בחשיפות לגירויים המציקים באופן הדרגתי, למשל.

אם הפרעת הוויסות החושי מתלווית לקושי רגשי או שהקושי הרגשי הוא המקור, רצוי ללכת גם לטיפול רגשי ובפרט CBT והרבה פעמים הם יכולים גם לפעול יחד (למשל בתחנה להתפתחות הילד). דוגמה קלאסית היא חרדה חברתית שמגיעה עם הפרעת וויסות חושי שקשורה ברעש והמוניות. במקרה כזה, חשיפה רגילה לסיטואציות חברתיות תהיה פחות יעילה בלי מתן מענה לבעיה החושית כי המקור להימנעות הוא לא רק חרדה.

עם איזה עוד הפרעות הפרעת וויסות חושי יכולה לבוא?

הפרעת וויסות חושי יכולה לבוא בפני עצמה, אבל הרבה פעמים היא מגיעה יד ביד עם הפרעות נוספות: הספקטרום האוטיסטי, ADHD, הפרעת אישיות גבולית, חרדה חברתית,פוביות (למשל אוסמופוביה היא פוביה מריחות שקורית כתוצאה מריחות מסויימים או מהעוצמה שלהם), מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, חרדה כללית, OCD, התמכרויות, פוסט טראומה ואפילו פיברומיאלגיה ומיגרנות!

 

בכל המקרים האלה, הפרעת הוויסות החושי באה איתם, גורמת להם או מגבירה אותם.ממה זה נגרם?

חוסר וויסות רגשי אמיתי הוא לרוב מולד ואורגני (כלומר ביולוגי), ומקורו בבעיה במערכת העצבים המרכזית. תחשבו על מערכת אזעקה סופר- רגישה או דווקא אחת שגם אם תזרקו עליה פטיש 5 קילו היא לא תגיב.

חשוב לציין שגם רגישות יתר וגם רגישות חסר יכולות לנבוע ממקור רגשי כמו למשל אחרי טראומה. לפעמים רגישות היתר תהיה מקושרת לגירויים מסויימים שמזכירים את הטראומה, לדוגמה הריח של התוקף, טקסטורה מסוימת של לבוש, צליל מסוים וכדומה. לפעמים אין קשר ביניהם, אבל נוצרת רגישות חושית או דווקא ניתוק רגשי שמתבטא גם באופן גופני. במקרה הזה זה בעצם סוג של סימפטום לבעיה הרגשית ולא הפרעת וויסות חושי קלאסית.

יכולות להיות סיבות נוספות כמו סיבות הורמונליות, הפרעות שינה, אבחנות נוספות כמו אלו שמתוארות בהמשך וכו.

מתי צריך לטפל?

יש שונות גדולה בינינו וכל אחד חווה את העולם אחרת, וזה בסדר ונורמלי עד רמה מסוימת. צריך לטפל כשההפרעה בוויסות החושי גורמת למצוקה משמעותית אצל האדם, והיא בתורה גורמת לקשיים רגשיים, קשיי תפקוד והתנהלות יומיומיים, קונפליקטים עם הסביבה, הימנעויות ממצבים שכיחים ויומיומיים וכדומה. אצל ילדים זה סופר חשוב כי זה גם יכול לפגוע בהתפתחות תקינה.

איך מטפלים?

בהפרעת וויסות חושי מטפלות מרפאות בעיסוק שמתמחות בוויסות חושי. אחת הדרכים לכך היא באמצעות חשיפה הדרגתית לגירוי החושי שלא נעים (אפשר לראות דוגמאות בתמונה המצורפת עם אביזרים למינהם) באופן שמזכיר חשיפה של CBT לגירויים מעוררי חרדה.

 אם הפרעת הוויסות החושי מתלווית לקושי רגשי או שהקושי הרגשי הוא המקור, רצוי ללכת גם לטיפול רגשי ובפרט CBT והרבה פעמים אנשי המקצוע יכולים לפעול יחד (למשל בתחנה להתפתחות הילד). דוגמה קלאסית היא חרדה חברתית שמגיעה עם הפרעת וויסות חושי שקשורה ברעש והמוניות. במקרה כזה, חשיפה רגילה לסיטואציות חברתיות תהיה פחות יעילה בלי מתן מענה לבעיה החושית כי המקור להימנעות הוא לא רק חרדה.

 

בתמונה הזו שצולמה בסדנה על הפרעת וויסות חושי בכנס איט”ה (אגודה ישראלית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי) שהשתתפתי בה לפני שנה רואים הדגמה של מרפאה בעיסוק של מגוון עזרים עם טקסטורות וחומרים שונים שנועדו לסייע בחשיפה ההדרגתית לגירויים חושיים עזים מידי או דווקא חלשים מידי. צמידי הבד האלה הם למעשה משקולות שמחברים לידיים או לרגליים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *