fbpx

איך הסטירה שוויל סמית’ העיף היום בטקס האוסקר קשור ל-ADHD?

כל הרשת געשה היום בגלל וויל סמית’ שהעיף סטירה לכריס רוק באמצע טקס האוסקר לאחר שסיפר בדיחה לא מצחיקה על אשתו של וויל, ג’יידה פינקט סמית’, על הראש המגולח שלה שסובלת מנשירת שיער בגלל מצב רפואי, ולאחר שהתיישב במקומו צעק לו מספר פעמים: “תוציא את השם של אשתי מהפה המזדיין שלך”. הדיעות ברשת התחלקו בין הצדקת האלימות שבה נקט סמית’ לגינויה ושלל ניסיונות להסביר את הסיבה למהלך יוצא הדופן הזה, אחרים חשבו שמדובר באגרוף שהוא מזויף.

אף אחד לא התייחס לגורם משמעותי אחד- לוויל סמית’ יש ADHD.

 
כשהבדיחה סופרה, סמית’ צחק, אבל הסתכלתי כמה פעמים על הסרטון- זה היה נראה בעיניי כמו צחוק מאולץ של נימוס. המבט של אישתו היה כעוס ונעלב. היא הושפלה בפומבי בפני מיליוני צופים בבדיחה על מצב רפואי שפוגע לה בביטחון העצמי כאישה ובטח כאישיות מפורסמת בהוליווד.
 
הרבה אנשים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים כחלק מתסמיני ההפרעה מקשיים בוויסות הרגשי. זה אומר שהם יכולים להיפגע בקלות, להיות מאוד רגישים, דברים קטנים יכולים לגרום לעצב עמוק, תנודתיות במצב הרוח, כעס שמתלקח מהר, הרגשות עוצמתיים, לרגשות יכול לקחת זמן עד שהם שוככים.
קשיי וויסות רגשי יכולים גם להתייחס לרגשות חיוביים- גם אוהבים בעוצמה, התשוקה עוצמתית, השמחה מלאה, מתרגשים בקלות, מוצפים מהר…
אצל ילדים נראה את זה מתבטא בהתקפי זעם וטנטרומים שיכולים להגיע עד כדי פרצי אלימות כלפי חפצים ובני אדם, אבל יש גם מבוגרים כאלה.
ודאי שזה לא אומר שכל מי שיש לו הפרעת קשב סובל מקשיים בוויסות הרגשי, וודאי שזה לא אומר שמי שסובל מזה הוא אלים.
הספרות מראה שאחוז ניכר מהאסירים הם בעלי ADHD, ומדובר בעיקר בעבירות גוף, כלומר עבירות אלימות שהן לרוב ספונטניות ולא מתוכננות ונובעות מרגש עוצמתי ואימפולסיביות.
אחוז לא מועט מהגברים שמכים את בת זוגתם אף הם סובלים מ-ADHD (כמובן שבנוסף לגורמים אחרים שהם חברתיים, אישיותיים, תרבותיים ורגשיים), מה שאומר שביולוגית יש קושי ניכר על פני אחרים לווסת את הרגשות ולרסן את ההתנהגות שלהם.
 
כשמדובר בקשיי וויסות רגשי ואימפולסיביות, התוצר בהחלט יכול להיות פעולה שנעשית בלי להפעיל את המחשבה מתוך דחף ורגש עזים והרגשה של קושי בשליטה עצמית, כשהמחשבה וההבנה של מה בעצם עשיתי פה מגיעה רק לאחר מעשה, לאחר רגיעה ולפעמים רק לאחר תגובת הסביבה שמבהירה לאותו אדם שהוא הגזים.
 
אנשים וילדים כאלה נוטים להיתפס על ידי הסביבה כ”דרמה קווין”, “היסטריים”, “מגזימנים”, “רגישים מידי”, “צריך לדרוך על ביצים לידם”, “ילדותיים”, “מופרעים”, “אלימים”, “עושים עניין מכל אפצ’י וכו’ ולזלזל בהם וברגשותיהם או להוקיע אותם בשל הדרך והאופן שבו הם מביעים רגשות.
 
מאוחר יותר בהמשך הערב, סמית’ עלה וקיבל את האוסקר הראשון בחייו בקריירה הענפה והמכובדת שלו, והוא התפרק, בכה והתנצל בפני האקדמיה והמועמדים האחרים (אך לא בפני כריס…). הוא אמר מספר פעמים: “אני רוצה להיות שגריר של אהבה ודאגה”, הוא השווה את עצמו לדמות שאותה שיחק של אבא דואג ומגן: “ריצ’רד היה מגן של המשפחה שלו. כל החיים שלי אני מגן על אנשים. אני יודע שבתעשייה הזו אתה צריך לדעת לספוג ולשאת את זה שאנשים ידברו אליך בחוסר כבוד. אתה צריך לחייך כאילו שהכל בסדר”.
הבכי והחרטה שהביע רק הדגישו בעיניי את האותנטיות של המעשה שעשה, על האימפולסיביות שמאחוריו וההבנה שהוא פעל באופן לא תקין ומוגזם.
הרבה אנשים עם הפרעת קשב מדברים על כך שעבור עצמם קשה להם לעשות, אבל עבור אחרים, במיוחד כאלה שחשובים להם, הם יעשו הרבה ויצאו מגדרם, הרבה מהם מדברים על חוש צדק מפותח ורגישות גדולה לאחר.
 
אם וויל סמית’ היה בא אליי לטיפול, הייתי בודקת איתו אם זה היה מקרה חריג או שכיח, היינו מבינים יחד מה היה הטריגר פה ומבינים את הרקע.
לדוגמה, יכול להיות שעצם המאורע הגדול והמרגש, הלחץ הגדול שהיה נתון בו בעקבות המועמדות לאוסקר, הקשיים והכישלונות שצבר לאורך החיים וסיפר עליהם כילד בבית הספר וכסטודנט בתואר, הרגישות של הפרעת הקשב ואולי גם היה שבוע קשה שבו אישתו סיפרה לו על הקושי שלה להגיע עם ראש קירח לטקס האוסקר, אולי היא סיפרה על הערה נבזית שמישהו זרק לה או שהיא אמרה לו משהו אחרי הבדיחה, והצורך שלו לגונן עליה והרגישות והאהבה שלו כלפיה אל מול הכאב שלה בשילוב עם כל הגורמים האלה גרמו לנפיצות הזו להתלקח ולהתדרדר לאן שזה הגיע. אחרי שהיינו מפרקים ומבינים את כל הגורמים, היינו יכולים לחשוב כיצד הוא יכול לווסת את עצמו ומה הוא יכול לעשות להבא כדי לרסן את עצמו.
 
וכמו שאני אומרת למטופלים שלי-
הפרעת קשב וריכוז אינה תירוץ, היא הסבר.
חשוב להבין איך היא משפיעה על ההתנהגות והרגשות שלנו ולקחת אותה בחשבון, כי אם נתעלם ממנה או לא נכיר בהשפעות שלה, אנחנו נייחס את ההתנהגות שלנו (או של אחרים) לסיבות שהן בכלל לא נכונות (כמו “שוביניסט”, “נרקיסיסט” ו”מופרע” שכבר הספקתי לקרוא בטוקבקים) ולא נקבל מענה מתאים שיענה על האתגר והקושי.
 
זו דוגמה מצוינת להראות אספקט בהפרעת קשב שהוא לא מספיק ידוע ומדובר ואיך התנהגות כזו יכולה לפגוע באדם בקשרים שלו עם אחרים, מבחינה תעסוקתית ובכלל. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

להתקשר