בסדרה מרתקת בנטפליקס “100 בני אדם” יש 100 בני אדם ממינים, גילאים, גזעים ורקעים שונים, ובאמצעות שורה של ניסויים עונים על שאלות מגוונות כדי לדעת יותר על בני אדם. למשל: “מה הגיל שהכי שווה לחיות בו?”, “מה הופך אנשים למושכים?”, “האם לכולנו יש דיעות קדומות?”, “האם יש לזקנים ריח שונה מלמבוגרים?” ועוד.
בפרק 3- “בואו נדבר על מין“, ערכו קרבות בין המינים בסדרת ניסויים מרתקת. באחד מהם בדקו לאיזה מין לוקח יותר זמן להתארגן כדי לדעת האם הדיעה הרווחת שלנשים לוקח יותר זמן זה מיתוס או עובדה.
בניסוי הודיעו לנבדקים שרוצים לקחת אותם לטיול ושיש שני אוטובוסים- אחד לגברים, אחד לנשים, ולמי ששאל אמרו שהטרנסג’נדרים יכולים ללכת לאוטובוס שתואם את הזהות האישית שלהם- וזה היה מקסים בעיניי. הקציבו להם זמן לפני שהאוטובוסים יוצאים וניסו לדמות את החיים באמצעות מסיחים:
שולחן חטיפים גדול ועמדה להזמנת ארוחת צהריים עם תפריט ענק במיוחד שכולל הרבה מאוד פריטים (תארו לעצמכם איך אתם הייתם מתמודדים עם זה…).
מי שעלה לאוטובוס ורצה להתפנות, נאמר לו שהשירותים באוטובוס לא עובדים ועליו ללכת לשירותים בבניין. באופן לא מפתיע, לקראת סוף הדד ליין הרבה אנשים הלכו לשירותים. הנסייניות הודיעו שהדד ליין קרב וכמה זמן נשאר. הרבה מיהרו והתייחסו לדד ליין ברצינות, אך לעומתם הרבה מאוד נבדקים לקחו את הזמן, דיברו אחד עם השני וכו‘.
כשהגיע המועד של הדד ליין, הנסיינים התייחסו אליו ברצינות רבה, דלתות האוטובוסים נסגרו והאוטובוסים יצאו תוך שהם משאירים מאחור מספר לא קטן של אנשים נדהמים שכנראה היו בטוחים שיחכו להם ושזה לא דד ליין אמיתי (מזכיר קצת תרבות ישראלית…).
מה התוצאות?
מפתיעות!
24 נשים עלו מתוך 50
14 גברים עלו מתוך 50
כלומר, גם הרבה מאוד אנשים איחרו יותר ממה שהיינו משערים
וגם הגברים הפגינו קשיי התארגנות ואיחור משמעותיים מהנשים!
הסטריאוטיפ שלנשים לוקח הרבה יותר זמן- נופץ!
למה טועים כל כך הרבה לגבי איזה מגדר מתקשה להתארגן?
פרופסורית לחקר מגדר, ג’ולייט וויליאמס אמרה:
“רוב האנשים- אם תגידו להם להגיע בזמן, הם יגיעו בזמן. סביר שהחריגים הם גברים משום שהחברה מלמדת את הנשים להשביע רצון, למלא את החוקים ולעשות את מה שאומרים להן, ומשום שהחברה מלמדת גברים להיות עצמאיים יותר. נשים לא פוחדות מסמכות ושיפוטיות, אבל הן הרבה יותר חשופות לזה“
מאיפה המיתוס שלנשים לוקח יותר זמן להתארגן?
“האישה הטיפוסית מרגישה שעליה לעשות יותר כדי להיות ראויה ומקובלת בעולם לעומת גבר טיפוסי“
תמונה: ויקיפדיה
ההתייחסות שלי לגבי המחקר מול בעלי הפרעת קשב:
לצערי הרב לא בדקו כמה מהם בעלי הפרעת קשב, אבל מדובר באחוזים גבוהים מאוד של אנשים מוסחים ואיטיים עם קשיי התארגנות והערכת זמן, כך שזה לא סביר שלכל אלו יש הפרעת קשב 🙂 אבל זה בהחלט מייצג מקרה קלאסי של בעל הפרעת קשב ממוצע, אלא שלו זה קורה לעיתים קרובות והוא מפסיד לא מעט דברים בגלל זה.
זה כן גרם לי לתהות מה המשקל של המגדר בהתייחס להפרעת הקשב.
ישנם מחקרים לא מעטים שבוחנים את ההבדלים בין גברים לנשים עם הפרעת קשב. הנושא עדיין יחסית בחיתוליו, אבל נראה שכשהגדירו את התסמינים לאיבחון הפרעת קשב- הם התייחסו בעיקר למופע אצל גברים. נשים רבות יודעות למתן את הפרעת הקשב שלהן: ההיפראקטיביות שלהן נראית שונה לעומת של גברים (למשל באמצעות דברנות יתר וספורט ופחות יראו אותן מפריעות בכיתה כמו בנים או נכנסות לצרות או שיקטינו את זה כי “זה חמוד, היא טום בוי”) ובגלל ציפיות החברה להיות אשת הגם- וגם: גם אמא, גם עקרת בית וגם עובדת- נשים מתאמצות מאוד כדי להתאים את עצמן לחברה ולציפיות כי חוסר תפקוד יהיה גדול יותר לעומת גברים שיכולים להיות פחות הורים נוכחים ופחות לעשות עבודות בית, וזה יהיה מקובל חברתית.
בנוסף, אישה ממוצעת אכן משקיעה במראה שלה ובהכנות ליציאה יותר מגבר ממוצע. בזמן שגבר מתעורר בבוקר ורואה שהוא עומד לאחר אז הוא יכול לזרוק על עצמו איזה בגד, לצחצח שיניים ולצאת- היו לא מעט מטופלות שאמרו לי שהן לא מעיזות לצאת מהבית לעבודה או ללימודים בלי מקלחת, עם שיער לא מסודר, לא מאופרות וגם לוקח להן לא מעט זמן לבחור בגדים תואמים ואז נעליים וכו‘.
זה יכול להתבטא אצל לא מעט נשים עם הפרעת קשב בקושי לתעדף משימות בבוקר כשהן עומדות לאחר.
אם אתקל יום אחד במחקר שבודק את זה אצל בעלי הפרעת קשב, אשמח לעדכן.
אני תוהה אם התוצאה תהיה דומה 🙂