**שאלה**
למה את קוראת לזה כל הזמן “הפרעת קשב וריכוז?” אני מעדיפה לקרוא לזה “מתנת קשב וריכוז”. יש הרבה יתרונות לתופעה הזו ולא הכל שחור. אני מעדיפה להסתכל על הצדדים החיוביים שלה.
**תשובה**
להרבה אנשים המילה “הפרעה” מפריעה להם מאוד ביחס לעצמם או לילדיהם. כך נולדו כל מיני ביטויים כמו “מתנת קשב”. אני מאוד שמחה שאת מסוגלת לראות את החלקים החיוביים בקשיים שלך. זה מבורך בעיניי! למעשה, במהלך הטיפול אני גם מסייעת למטופל שלי לראות את החלקים האלה (גם בלי קשר להפרעה).
זה נכון שבאופן כללי אפשר לומר שלרוב הדברים יש יתרונות וחסרונות. אני חושבת שמבין כל ההפרעות בDSM (ספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי על פיו מאבחנים בארץ), הפרעת קשב וריכוז היא ההפרעה היחידה שיש לה גם יתרונות ולא רק חסרונות. אני לא חושבת שמי שסובל מדיכאון, חרדה, הפרעת אישיות, סכיזופרניה, אוטיזם, הנמכה קוגניטיבית וכדומה מוצא יתרונות בבעיות שלו ואף יגיד שהן אינן בעיות.
אני באופן אישי (וגם רבים ממטופליי ואחרים שאני מכירה עם הפרעת קשב) סולדים מהביטוי “מתנת קשב”. זה גורם לי (לנו… אגב, נעים מאוד. גם אני מופרעת קשב 
) להרגיש שמבטלים את הקושי שלנו שנובע מההפרעה.
האם יש יתרונות כתוצאה מההפרעה? כן.
מצד שני? כמעט כל אדם עם הפרעת קשב שאני מכירה אמר שאם היו שואלים אותו אם הוא מוכן לוותר על ה”מתנות” ולהיות כמו כולם בלי הפרעת הקשב- הם היו מסכימים מיד וללא היסוס.
אני משתמשת בביטוי “הפרעת קשב וריכוז” מאחר וככה קוראים לזה מבחינה מקצועית. בנוסף, בגלל שלטעמי כל הגדרה אחרת עלולה לבלבל אנשים שלא יבינו שמדובר בהפרעת קשב (אלא בקשיים שאולי מפריעים, אבל הם לא מספיק חמורים כדי “לזכות” באבחון של הפרעת קשב וריכוז) ובגלל שלטעמי זה סוג של “מכבסת מילים”, וכאמור המעטה באופן ובחומרה שבה ההפרעה פוגעת בתיפקוד בתחומי החיים השונים. ממילא הרבה אנשים עם הפרעת קשב וריכוז חווים מהסביבה הרבה חוסר הבנה לגבי המצוקה שלהם וקשיי התפקוד שלהם (“גם לי יש הפרעת קשב, לכולם יש היום. מי שלא מאובחן הוא זה שלא נורמלי… לכולנו קשה/לא מרוכזים/שוכחים/דוחים וכו”) ואולי חמור מכך- קושי להכיל ולהבין את הקשיים של עצמם ושהם לא באשמתם, סוג של מסר שהם חוו כל חייהם מהסביבה עד כדי הפנמה, במיוחד אצל מבוגרים שאובחנו בגיל מבוגר יחסית ולא בילדות או לא אובחנו כלל באופן רשמי.
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה לכל דבר, גם אם יש אנשים עם ההפרעה שהצליחו להגיע להישגים יפים- גם הם (סביר להניח, אחרת לא היו מאובחנים) סובלים מקשיים תפקודיים שונים שפוגעים באיכות חייהם באופן משמעותי וגורמים להם למצוקה.
כדי לאבחן הפרעת קשב היא צריכה לפגוע בלפחות שני תחומי חיים (מניסיוני בד”כ בהרבה יותר כי ההפרעה משפיעה על כל תחומי החיים) והיא צריכה לפגוע באופן משמעותי ולגרום למצוקה. היתרונות שנובעים מההפרעה כמו יצירתיות, דמיון, חוש הומור וכדומה- לא מצליחים לחפות על הקשיים והכשלים, אולי רק לעזור להתמודד איתם קצת.
בשורה תחתונה- המציאות מראה (גם בקליניקה וגם במחקרים) שאנשים עם הפרעות קשב וריכוז, גם אם הם מגיעים להישגים כמו בני גילם, עדיין חווים מצוקה ותסכול ופעמים רבות פגיעה משמעותית בדימוי העצמי שלהם בגלל שיש להם הרגשה שיש פער עצום בין היכולות, הרצונות והשאיפות שלהם לבין מה שהם משיגים בפועל. הפער הזה מתסכל ממש וגורם לייאוש ולדימוי עצמי נמוך ולעיתים גם לדיכאון ולחרדות.
אני ראיתי את זה הן אצל אנשים עם 8-12 שנות לימוד והן אצל אנשים אקדמאים עם תואר ראשון ושני וגם “במדדי הצלחה חברתיים” אחרים כמו לעבוד בעבודה שהם אוהבים או להתחתן ולהיות הורים וכדומה.
אומנם הארכתי בדבריי אבל היה לי חשוב להבהיר שאני מודעת לתפיסה כמו שלך ומה דעתי (האישית והמקצועית שהן כמובן סובייקטיביות ויש כאלה שחולקים עליי) לגביה.
יש גם לציין שאני לא מתעלמת מהחוזקות של האדם שבאות מהפרעת הקשב או בלי קשר אליה, אבל אני גם נותנת הרבה מקום לקשיים ולהכיל אותם, להכיר בהם, להבין שהם לא באשמתם ובמקביל לתת כלים להתמודדות עם הקשיים.