fbpx

אני לא רעה או לא אכפתית :(

יצרתי באהבה את האינפוגרפיקה הזו לכל בעל.ת הפרעת קשב וריכוז ופעלתנות יתר שהסביבה והם עצמם מפרשים אותם באופן שלילי ולא נכון…

לפעמים לאנשים עם הפרעת קשב קשה להסביר למה הם לא קשובים למרות שהם רוצים, למה הם שותקים, פסיביים, מתקשים להסביר את עצמם, עצבניים, רגישים, תזזיתיים וכו’
אז הנה כמה דוגמאות שכיחות שיכולות להעצים תסמינים של הפרעת קשב.
 
איך רעב, עייפות ומחשבות רעות קשורות ל-ADHD?
1) עייפות: יש לעיתים תחושה של חוסר אנרגיה וקושי להניע את עצמם ובנוסף יש קשיים בוויסות בשינה ובעוררות, מה שיכול לגרום להפרעות שינה או עייפות. זהו ממש תפקוד ניהולי לקוי אופייני לבעלי קש”ר.
 
2) רעב: מחקרים מראים שיש להרבה בעלי קש”ר קשיים בוויסות מנגנון אכילה ושובע, והם נוטים להשמנה, הפרעות אכילה, אכילה אימפולסיבית, קושי לרדת במשקל, לשמור על תזונה נכונה, להקפיד על פעילות גופנית וכו. מי שנוטל טיפול תרופתי ממשפחת הממריצים הם לרוב מעכבי תיאבון, וחלק מבעלי הקש”ר מדווחים שבתום השפעת התרופה יש דחף לאכול הרבה ו”להשלים” את מה שהחסירו לאורך היום.
 
3) מחשבות רעות: להרבה ילדים ומבוגרים עם קש”ר יש חוויות שליליות של כשלון, חוסר הצלחה וביקורת של הסביבה ושל עצמם שגורמים לביטחון עצמי נמוך, חרדות ודיכאון. לעיתים קרובות יש עיוותי חשיבה סביב זה, ולכן הם יכולים להוות גורם מסיח פנימי כשהם רוצים לעשות משהו- או עצם קיום המחשבות או המהות שלהן.
 
נוסף על הנ”ל ובלי קשר אליהם, הם לא חייבים להיות איפיון של בעל קש”ר, אלא שבעלי קש”ר יכולים להיות רגישים לדברים הללו. כלומר, כשאדם בעל קש”ר עייף, רעב או חם לו/ קר לו מידי או שיש לו פתאום מחשבות רעות- זה מחריף את תסמיני הקש”ר שלהם ויותר שם אותם “על הקצה” והאתגרים שמלכתחילה מקשים- מועצמים ב”תנאי קצה” כאלה פנימיים, ביולוגיים או סביבתיים.
 
למשל– אני רואה הבדלים מטורפים בדפוסי האכילה שלי בימים שאני עם תרופה שהיא יותר מווסתת אותי (לא רק בדיכוי תיאבון, אלא בכלל מווסתת דחפים) לבין ימים שאני בלי תרופה שאני מרגישה שעדיף פשוט לקחת כיסא ולשבת מול המקרר
או בימים שלא ישנתי טוב בלילה שלפני, אני מרגישה שאני הרבה פחות מרוכזת וזוכרת (הגיוני), אבל גם יותר עצבנית ורגישה ולא מווסתת רגשית (לדוגמה אהיה פחות סבלנית כלפי הבן שלי ואצעק עליו יותר מהר בהשוואה ליום רגיל שישנתי טוב).
אני שמה לב גם לגבי הבן שלי שכשהוא עצבני ויוצא משליטה, אני מצליחה לפעמים להחזיק את עצמי ולשאול אותו ברגע של רוגע (ואם לא בעת הריב, אז כשזה נגמר ונרגע) אם יכול להיות שהוא עצבני כי הוא עייף או רעב. הרבה פעמים הוא חושב רגע ואומר שכן, וזה פשוט מסביר את הכל!
זה גם עוזר לי פחות לאתגר את עצמי או לבקש ממנו דברים מאתגרים במצבים כאלה ולהבין את שנינו יותר כשאנחנו במצבים כאלה.
גם בזמן טיפול אני לעיתים שואלת מטופלים אם אינם מבינים מה היה בסיטואציה הזו שהייתה קיצונית מהרגיל, ולפעמים התשובה היא “כן” לאחת השאלות האלה.
 
זו דוגמה לאיך שמודעות לביטוי האישי של הפרעת הקשב בעצמנו עוזרת לנו להתמודד יותר טוב.
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

להתקשר