איך מופרעי קשב יכולים מצד אחד לא להתרכז בכלום ומצד שני להתרכז במשהו שעות? 

אני נותנת דימוי של אדם בלי הפרעת קשב ששומע עכשיו רדיו וברקע פועלת טלביזיה. הוא מסוגל “להחליש” את עוצמת הטלביזיה בראש שלו כך שהיא תהיה ברקע, ולמקד את הקשב שלו במה שאומרים ברדיו.

אדם בלי הפרעת קשב לא מסוגל להחליש את עוצמת הטלביזיה והוא חווה אותה באותה עוצמה כמו של הרדיו ואולי אפילו גוברת עליו. הקשב שלו נודד כל הזמן מהטלביזיה לרדיו, לאמבולנס בחוץ, לחתול שמיילל ולאפצ’י מהחדר שליד. אולי הוא אפילו וירצה מאוד להתמקד במה שאומרים ברדיו, אבל הקשב שלו יתביית דוקא על החתול המיילל. כמה מתסכל!

אלו תופעות של קושי במיקוד קשב (להתמקד על גירוי מסוים)

או התמדה בקשב (עד שהצלחתי להתמקד בגירוי שאני רוצה, אני לא מצליח להתמיד להתרכז לאורך זמן).

ואם למוח של בעל הפרעת קשב קשה להתמקד במשהו מסוים כי קשה לו להחליש את “הרעש” מסביב, אז בהיפר פוקוס קורה אותו דבר אבל לקצה השני- המוח מבין שהוא לא יכול להחליש את העוצמה של שאר הגירויים, ולכן הא פשוט מתעלם מהם לחלוטין.

כך נוכל לראות את הילד שלא סתם מתרכז במשחק במחשב- הוא כל כך מתרכז, עד שגם אם נקרא לו מהחדר השני או אותו חדר או אפילו נעמד לידו- הוא לא ישמע. 

הוא באמת לא ישמע, הוא לא סתם “משחק אותה”.

הוא נמצא בתוך בועה משלו, מנותק מהעולם החיצוני שכאילו לא קיים.

לפעמים צריך ממש לצעוק באוזן ולהניח יד על הכתף- ואז הוא נראה כאילו העירו אותו מהחלום והשיבו אותו למציאות… כשהוא לא מבין למה יש לכם פרצוף כועס (הרי מבחינתכם קראתם לו 5 פעמים והוא שמע רק פעם אחת).

בתמונה- אני בהיפר פוקוס על הטלפון, במיוחד לפני השינה כשאני מאבדת את עצמי ואת תחושת הזמן ופתאום 3 לפנות בוקר… 🙁