אתמול הייתי בוועידה ה-13 של קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב (ADHD) של 2025 בזום.
הייתי תלמידה למופת ותכלס פעלתי לפי קוגפאן והיו שם לשמחתי לא מעט נציגות עם המחשה קטנה לכמה זה חשוב להבין איך המוח שלך עובד, איפה נקודות החולשה ואיפה נקודות החוזק, לנטר את עצמך ולהשתמש באסטרטגיות שמתייחסות לנתונים האישיים שלי, מאפייני הסביבה ומאפייני הפעילות:
1. פיניתי יום שלם שבו לא עבדתי והייתי מההרצאה הראשונה שהחלה ב-10 בבוקר ועד 20:30 בערך כשהיו פאנלים וכבר איבדתי את זה לגמרי (האמת שכבר ברבע לשמונה כבר איבדתי את זה)- תכנון מראש וניטור עצמי מתי הבטריה שלי נגמרת
2. לקחתי תרופה
3. הכנתי תנאים סביבתיים- ישבתי על הספה עם תמיכה טובה לגב ולפטופ על הירכיים כי ידעתי שלשבת בכורסה שלי בקליניקה במשך יום שלם עם לפטופ עליי זה מתכון בטוח להתחרפנות, אוויר טוב מהמרפסת, מאוורר ובקבוק מים קרים שהתחלף בכל פעם שנגמר
4. הפחתת הסחות דעת- טלפון על השתק ומידי פעם הצצתי בחמש דקות בין ההרצאות והגבתי רק להודעות חשובות
5. פתחתי תיקייה של הכנס ובכל פעם שהייתה הרצאה, פתחתי קובץ וורד עם שם ההרצאה ושם המרצה וסיכמתי תוך כדי את ההרצאה. זה עוזר לי גם לריכוז, גם לזיכרון וגם לשימוש עתידי
6. בהרצאות שפחות עניינו אותי- שמתי לב שזה בעיקר בפאנלים ובהרצאות שהיו בעצם שיח חופשי עם המנחים ללא מצגת- היה לי קשה להתרכז. ניצלתי את הזמן להפעיל מכונת כביסה (אבל עכשיו צריכה לתלות, אוף), למלא מדיח ולבשל פסטה (במקרים האלה השיח היה מעניין אבל לא דרש הקלדה, אז שמתי את הלפטופ על האי והקשבתי בזמן שעשיתי את המטלות). בהפסקה הגדולה הבודדה שהייתה בצהריים ניצלתי את הזמן לעשות רוטב בזמן שאני עושה טלפון חשוב ואכלתי. ככה גם הרגשתי מועילה ושלא כל היום המאתגר הזה בוזבז וגם הפעלתי את הגוף וזה עזר למוח שלי לנוח וכמובן דאגתי לצרכים הגופניים שלי- אכילה
7. כשהבן שלי חזר הביתה זה נהיה מאתגר, אבל הוא העסיק את עצמו ובאיזה שלב הזמנתי אותו להקשיב להרצאות. הוא לא רצה. אבל מתישהו הוא בא לסלון לסדר את קלפי הפוקימון שלו והוא הקשיב בחצי אוזן, כשמידי פעם הגבתי בקול לדברים שנאמרו בהרצאות וידעתי שזה יסקרן אותו 🙂 וכמובן שהתברר שהוא הקשיב בחצי אוזן בזמן שסידר.?
8. הבנתי שהוא זקוק לתשומת לב שלי ולאיזו פעילות משותפת, אז באחת השיחות שלא הצריכו ממני לכתוב, הצעתי לו לסדר איתו את הקלפים והוא ממש שמח. לקחתי ערימה והתחלתי למיין את הקלפים לפי היסודות שלהם: זו פעולה אוטומטית שלא דורשת חשיבה ובאיזשהו מובן עזרה לי להתרכז כי הפעלתי את הידיים שלא בהקלדה/ כתיבה אבל לא במשהו שהסיח את דעתי וגם לא סתם בהיתי במסך (שזה קשה לי לא להיות פעילה באופן כלשהו)
9. ומכיוון שאני מאוד מאמינה בלמידה פעילה (אני הרי מלמדת את זה בקורס "אסטרטגיות למידה" במכינה הקדם אקדמית), אז השתמשתי בזה גם- לענות מידי פעם לאנשים בצ'אט ולשאול בעצמי שאלות (נוסף על ההקלדה)- זה היה פחות ממה שאני רגילה. בד"כ אני מאזינה מעורבת ששואלת את המרצה שאלות וזה עוזר לי להבין את הנלמד ולזכור טוב יותר
10. למידה פעילה נוספת שהייתה שם הייתה דווקא מצד המארגנים- משחק חמוד שכל כמה הרצאות הם פתחו עוד תחנה שם והכריזו עליה ואני מיד נכנסתי ועניתי על השאלות. זה כיף וזה שומר על הקשב ועל העניין לאורך היום. בתחנה השלישית הכריזו שאני המובילה וזכיתי במתנה- ספר וזה היה ממש מרגש וקיבלתי בוסט דופמין מטורף. מאותו רגע הקשב שלי עלה בגלל אלמנט התחרותיות ובכל פעם חיכיתי שיגידו מתי נפתחת תחנה והאם אני עדיין ראשונה.
נכון ל-21 בערב אני עדיין מקום ראשון עם 9370 נקודות, שזה ממש פסיכי ממה שהבנתי (מי שבמקום שני נמצא בפער של 385 נקודות ממני!), וזה כיף. אנשים עם הפרעת קשב אוהבים תחרות, עניין, חדש ומאתגר 🙂
וכשהבן שלי שמע שזכיתי ואני מקום ראשון וביקשתי ממנו את "עזרתו" באחת השאלות (שהתשובה הייתה ידועה לי…), אז גם העניין והתחרותיות שלו עלו והוא ביקש להצטרף למענה על החידות הבאות וזה נהיה פעילות משפחתית וכיפית שם כמובן מעלה את רמת העניין והמעורבות של שנינו, וזה אומר שהוא פחות הפריע לי (לפחות רוב הזמן….).
ככה הפכתי קושי צפוי וקיים לאסטרטגיה וליתרון 🙂
נ.ב- הסיבה שהתעקשתי בכל מחיר כן לנסות להיות עד הסוף כמה שאפשר למרות שזה ממש גמר לי את הבטריה וזה היה מתיש מנטאלית, זה בגלל שאני מכירה את עצמי ויודעת שמאוד קשה לי באופן אישי לצפות בהקלטות, במיוחד כששאלתי מתי יהיו זמינות וקיוויתי שאם זה עניין של כמה ימים, אז אולי בשבועות אני אצליח לדחוף כמה הרצאות- אבל אמרו לי שכמה שבועות וידעתי שאין סיכוי ולא רציתי להפסיד. יש אנשים שמשרת אותם לצפות בהקלטות כשהם פנויים ויש אנשים כמוני שחייבים את המסגרת של הלייב ושעה ספציפית. וזו גם דוגמה מצוינת לכמה שניטור עצמי חשוב והאופן שאתה מכיר את הפרעת הקשב שלך כדי לדעת לתכנן ולהתמודד עם דברים. ככה ידעתי שבמקרה הכי גרוע- אספיק את רוב ההרצאות ויהיה לי יותר קל להשלים 2-3, ואם לא, אז לא נורא.
ולבסוף- ההרצאות היו 20 דק' כל אחת, בד"כ אני אוהבת לפחות שעה כי אני אוהבת להעמיק, אבל הפעם הן היו באורך המתאים דווקא כי היו כל כך הרבה, המארגנים הקפידו על זמנים והיוו מודלינג נפלא ורוב המרצים הצליחו לעמוד יפה במסגרת הזמן ולהעביר מידע מועיל, מעניין וחדשני ועוד אסטרטגיה קטנה ואחרונה שעזרה לי לשמר את הקשב-
המחשבה על איזה כיף יהיה לכתוב פוסטים על המידע שרכשתי מההרצאות והניסיון להשתעשע במחשבה אם אני אעשה פוסטים נבחרים על הרצאות נבחרות או אחד- שניים עם כמה משפטי מפתח בודדים מקצת יותר הרצאות… אני עוד אחשוב על זה ומקווה שלא אדחה 😉
ומה איתכם?
הייתם?
ואיך אתם מתמודדים עם ימי עיון/ השתלמות/ קורסים ארוכים
