עיצות לסדר וארגון חפצים ומסמכים

מכירים את זה שאתם מאבדים דברים ושוכחים דברים?
כן, זה קורה לכולם. 
אבל כמו כל תסמין אחר שיש לאנשים ולילדים עם ADHD, אצלם זה קורה בתדירות הרבה יותר גבוהה. כשבכל פעם שמים את הטלפון, המפתחות, המשקפיים, הארנק או המסמכים במקום אחר, אין סיכוי למצוא אותם.
לכן, צריך לקבוע "מקום בטוח" שהוא הגיוני, קבוע ונגיש. ברגע שתתחילו לשים שם את חפציכם באופן קבוע, אתם תזכרו לשים את זה שם וגם למצוא את זה.
אני ממליצה ליצור מקומות קבועים וזמינים לעין. לדוגמה:

להמשיך לקרוא

טיפים לשכחה ודחיינות של תורים רפואים

יש לכם נטייה לדחות תורים לרופא, בדיקות דם או לשכוח להגיע?
הנה כמה טיפים. אשמח לשמוע מה עוזר לכם 

קודם כל, חשוב לדעת שדחיינות היא סממן של הפרעת קשב. כמובן לא כמו שלכולם זה קורה מידי פעם, אלא כשזה באופן תדיר, גם לגבי דברים שחשובים לנו ואם לא נעשה- זה אף יפגע בנו.

1. אם אתם רואים שאתם לא מגיעים לתור כי אתם שוכחים- איך שאתם קובעים תור, כיתבו ביומן ושימו תזכורת בטלפון.
2. אם אתם לא מתעוררים כי זה מוקדם בבוקר, לעשות את זה אחה"צ או בערב. כדאי לעשות את זה בתחילת יום עבודה או בסוף כדי להגיע ישר ולא לדחות וגם להודיע בעבודה אם צריך לצאת קצת יותר מוקדם או להגיע קצת יותר מאוחר כי זה יכול לעזור לייצר מחוייבות והגעה לתור. 

להמשיך לקרוא

התמודדות אישית עם פחד גבהים

בפייסבוק יש בימים אלו טרנד של אתגר תמונה מלפני 10 שנים, ובעקבותיו החלטתי לא סתם לצרף תמונה שלי מלפני עשור, אלא גם סיפור מעניין.
 
תחילת 2010
אחרי 9 חודשים בארה"ב, עשינו טיול של 3 חודשים במרכז אמריקה. הגענו לקוסטה ריקה לקראת סוף הטיול. האקס שלי נושם ספורט אתגרי. אני עם פחד גבהים. איתגרתי את עצמי לעלות על רכבות הרים בפארקי שעשועים שונים בארה"ב (לא הכי גבוהים עם לופים פסיכים, יש גבול) וסקי.
מהרגע שנכנסנו לקוסטה ריקה ולאחר שהכנתי מראש תוכנית מפורטת של יעדים ואטרקציות בטיול, ידענו שאנחנו רוצים לנסות בקוסטה ריקה את אחד הקנופי הארוכים ביותר במרכז אמריקה.
קנופי הוא אומגה שמתוחה בין צמרות עצים ביער גשם. בכל פעם שפגשנו מישהו שהיה שם והתלהב, אבל גם סיפר כמה זה מפחיד, התחלתי להרגיש את הלחץ- ומיד הכחשה. מצד אחד, רציתי את זה מאוד כי שמעתי שזו חוויה מדהימה וחד פעמית ומצד שני פחדתי אימים.
היו שם, אם איני טועה, 18 מקטעים של אומגות באורכים שונים. רק אחרי 3 מקטעים ראשונים הייתה נקודת יציאה אחת, עוד אחת בערך 5 מקטעים אחר כך והסוף. המקטע הארוך ביותר הוא קילומטר או קצת יותר (!) של חבל מתוח בין שמיים לארץ.
 

להמשיך לקרוא

בניית חומות כהגנה מפני חרדה

קריקטורה מקסימה ונוגעת ללב שמתארת במדויק ובאופן מעורר הזדהות את מה שקורה אצל רובינו:
אנחנו בתוך המרחב הבטוח שלנו שמגן עלינו עם גבולות ברורים. אנחנו חושבים שאולי אנחנו לא צריכים להיות כאלה קשוחים ובמסגרת, אפשר קצת לצאת ממנה, להרשות לעצמנו להיות קצת פגיעים לפעמים. אנחנו פותחים צוהר להתנסות חדשה- ההתנסות נכשלת ואנחנו מקבלים "אגרוף לפרצוף". החוויה העמוקה הזו של כישלון, פגיעה או טראומה, גורמת לנו להשתבלל בחזרה ולפתח עור עבה יותר, כלוב חזק יותר וחומות גבוהות יותר. לשמור על עצמנו כדי שלא נפגע יותר לעולם. להמשיך לקרוא

פינת "אפשר שאלה?": איך מטפלים בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים ובדחיינות?

**שאלה**
אני סובלת מדחיינות קשה. דוחה כל דבר- מתור לרופא, דרך משימות בעבודה שאני מחכה לרגע האחרון ועד להתכונן למבחן הפסיכומטרי שלי- ניגשתי פעמיים והציונים ממש נמוכים כי אני לא משקיעה בלימודים ולא מספיקה את החומר לפני המבחן. בכלל, כל דבר אני עושה ברגע האחרון, כבר נמאס לי. אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לעשות שום דבר מעצמי ואם אין דד ליין- זה בכלל לא יקרה. אני מורחת את הזמן בעבודה, עושה משימות טיפשיות ופשוטות ודוחה, כאמור, את המשימות הגדולות והקשות באמת כי פשוט אין לי כוח להתמודד איתן. קשה לי להתרכז במטלות לאורך זמן, ואני מוצאת את עצמי משחקת בטלפון, גושלת בפייסבוק ובוהה בסרטוני יוטיוב. פעם מישהו זרק לי שאולי יש לי הפרעת קשב. מה עושים? איך מטפלים בזה?
 

להמשיך לקרוא