עיצות להתמודדות עם חרדה מבדיקות דם

טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) נחשב יעיל מאוד מחקרית לטיפול בהפרעות חרדות ובחרדות בכלל. הטיפול בפוביות, כל פוביה, דומה למדי. כדאי ללכת לטיפול אם מרגישים שהחרדה כל כך גבוהה עד שנמנעים מלבצע בדיקות רפואיות הכרחיות או שוטפות. יש אנשים שלא הולכים במשך שנים לבדיקות דם או רופאי שיניים בגלל הפחד וזה עלול לפגוע ממש בבריאותם. יש אנשים שהולכים בלית ברירה רק למה שממש הכרחי וכשאין ברירה יותר- גם פה העיכוב עלול לפגוע בבריאות. הבעיה כאן שהם מרגישים סטרס גבוה מאוד במשך זמן רב לפני הבדיקה ובמהלכה, לפעמים עד כדי כך שהם מקשים על הצוות הרפואי לבצע את הבדיקה/הטיפול ולפעמים היא לא מתבצעת בכלל או בשלמותה. הסטרס גם נמשך אחרי הדקירה ולוקח זמן להירגע. יש אנשים עם פוביה ברמה כה קשה עד שכבר בבוקר לפני הבדיקה ולאורך כל הדרך הם ממש בהתקף חרדה קשה עם בכי ותחושת מוצפות גבוהה.
חשוב מאוד לטפל בפוביה ברמות כאלה על מנת שהבריאות לא תיפגע (בפוביות אחרות כמו גבהים, חושך, ג’וקים, טיסות וכו- בד”כ אין השלכות מהותיות על החיים או פגיעה בבריאות, להבדיל מפוביה דנטלית מרופאי שיניים או ממחטים).

להמשיך לקרוא

האויבים של האהבה

הבוקר, בדרך לבית הספר
-אמא, את האמא הכי טובה בעולם ! לא הייתי מחליף אותך באף אמא אחרת! איתך הכי כיף!
-אני שמחה לשמוע, שחם, אבל גם איתי לא תמיד כיף לך. למשל כשאני כועסת עליך ואנחנו רבים
-נכון, אבל את אוהבת אותי. נכון שאת אומרת לי שאת אוהבת אותי גם כשאת כועסת?
-נכון
-אז אהבה מנצחת ה-כ-ל!
-את מה האהבה צריכה לנצח?
-את האויבים שלה: כעס, שנאה, עצב וקנאה
-וואו. איפה שמעת את זה?
-חשבתי על זה לבד
-כן, זה נכון. הרגשות האלה מאוד יכולים לפגוע באהבה, אבל הם גם טבעיים וכולנו מרגישים אותם. אי אפשר לא להרגיש אותם. אנחנו כן צריכים לנסות להקטין אותם ולשלוט בהם כדי שלא יהיו חזקים מידי ויתגברו על האהבה… אני אוהבת אותך
-גם אני אוהב אותך, אמא!

*
אני חושבת לעצמי כמה שהילד שלי חכם ורגיש, איך הוא הצליח לתפוס בגיל 7.5 מה שמבוגרים רבים לא תופסים. הם מפרשים את הרגשות השליליים האלה כחלק הכרחי עם אהבה ואפילו מבלבלים אהבה בקנאה או כעס או שנאה. לפעמים הרגשות עוצמתיים כל כך עד שהם משתלטים עליה והורסים אותה. לפעמים הכעס או הקנאה עצומים כל כך, עד שהם מכלים אותנו והם עלולים לגרום לנו להשמיד את מושא אהבתנו- באופן מכווון או לא, השמדה של מערכת היחסים או פגיעה בבן הזוג, ולצערי הרב זה גם יכול להגיע לאלימות ועד כדי רצח כמו שראינו לאחרונה בנשים שבני זוגן רצחו אותן.

ולפעמים… אנשים מסויימים רואים את העולם הרגשי שלהם כעולם דיכוטומי: אם מישהו אוהב אותי, איך הוא כועס עליי וצועק עליי? אם הוא מתנהג אליי ככה, אז כנראה שהוא לא באמת אוהב אותי. ואם אני כועס על מישהו ופגוע ממנו ויש בי אולי אפילו חלקים ששונאים חלקים בו- אז אולי אני לא באמת אוהב אותו?
הם לא מצליחים לראות דמויות משמעותיות בחייהם כבני אדם אנושיים, שלמים, עם יתרונות וחסרונות, חוזקות וחולשות (כמוהם), שמסוגלים גם לאהוב וגם לפגוע.

גם כהורים אנחנו יכולים להרגיש רגשות מעורבים כלפי הילדים שלנו, וזה טבעי לגמרי, אפילו שזה לפעמים מאיים עלינו. אולי זה אומר שאנחנו לא הורים טובים מספיק אם אנחנו כועסים כל כך? פגועים כל כך? מרגישים רגשות קשים כלפיהם של כעס, כאב, חוסר אונים, תסכול ואולי אפילו שנאה ברגעים קשים? מה זה אומר עלינו כהורים? כבני אדם? על האהבה שלנו? האם הילד שלנו מרגיש את זה? האם הוא יכול להפריד בין החלקים הקשים שלנו לחלקים הטובים שלנו או שהוא רואה אותנו רק כהורה טוב או כהורה רע?
האם כשההורים שלנו פגעו בנו (ובמקרים מסויימים אף התעללו, זנחו או נטשו, פיזית או רגשית)- האם היינו אז או היום כבוגרים מסוגלים לא רק לכעוס ולשנוא, אלא גם להבין שהם אהבו אותנו, גם אם בדרכם שלהם ושגם הם חשו עוד הרבה רגשות מעורבבים?

אבל אני לא חושבת שאנחנו יכולים להרגיש רגשות טהורים שבאים רק הם, בפני עצמם. אנחנו תמיד מרגישים סלט של רגשות, ויש פעמים שהרגשות האלה מנוגדים או מפעילים זה את זה: אני אוהב מישהו, אז אני מקנא לו ואז אני חסר אונים כי אני מפחד שהוא יעזוב אותי או לא יאהב אותי יותר, אחר כך אני מתחיל לכעוס עליו מאוד, אולי אפילו להשתולל כמו סופה… הכל כדי שהוא לא ינטוש אותי, הוא לא יאיים עליי, שאני לא ארגיש שאני חלש.
אהבה יכולה לגרום לנו להרגיש הכי חזקים בעולם,
אבל גם הכי חלשים….

מה דעתכם?

חרדת כישלון

כמה פעמים אמרת לעצמך שנמאס לך מזה שאת דורכת במקום, שאת כבויה, שהעתיד שלך שחור ולא משנה מה תעשי- את תיכשלי?
כי בכל פעם שניסית- נכשלת. אולי ניסית פעם אחת וזה גרם לך לכוויה ולא ניסית שוב. אולי ניסית פעמיים- שלוש או עשר ואז החלטת שלא עוד.
את רואה אנשים אחרים מצליחים במקומות שנכשלת, את מסתכלת עליהם בערגה, בקנאה… למה לא מגיע גם לך?!

את נשארת תקועה בעבודה שאת לא אוהבת כי את לא מצליחה לעבור ראיונות עבודה או שלא חוזרים אלייך כשאת שולחת קורות חיים. טוב, זה ברור. את לא מספיק מוכשרת, לא מספיק מנוסה, לא מספיק יפה, לא מספיק משכילה…
את יוצאת לדייטים ובכל פעם מחדש מתאכזבת כי את נופלת על דייטים גרועים שמורידים לך את המצברוח והמוטיבציה, אז את פשוט מחליטה לא לצאת יותר, כי מה הטעם. כולם $#%1 (או שאת חושבת שאת לא מספיק שווה…).
את לא ניגשת לטסט כי כבר נכשלת בשניים או שלושה ואת ממש לא רוצה לקבל את ה”נכשל” מהבוחן שוב. מה הטעם? את פשוט גרועה ואת אף פעם לא תצליחי לעבור…

וכל כישלון כזה מוריד אותך למטה.
זה מדכא אותך.
זה מכניס אותך לסטרס.
מעלה לך את מפלס החרדה.
זה מייאש אותך.
הביטחון העצמי שלך הולך ונרמס.

ואת? את ממש לא רוצה להרגיש את כל האיכסה הזה, אז ברור ש… הדבר הכי טוב זה… עם כל המשא הזה של הכישלונות על הגב שלך- פשוט להימנע ולא לנסות יותר. הרי אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא כישלון אחד גדול כל הזמן, נכון?

וכישלונות זה באמת דבר שמוריד. זה אנושי. זה טבעי.
גם כשאני נכשלת ודברים לא הולכים לי כמו שאני רוצה- אני מתבאסת.
זה בסדר גמור.
הבעיה היא כשאנחנו מכלילים את הניסיונות הלא מוצלחים שלנו על כל ניסיון עתידי שהוא- “מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש”.
הבעיה היא…
שכשאנחנו לא מנסים ולא מתמודדים אלא נמנעים מעשייה, אנחנו אומנם לא פוגשים את הטעם המר של הכישלון- אבל גם לא מאפשרים לעצמנו לטעום את הטעם המתוק של ההצלחה.
ככל שנמנע יותר מאימת הכישלון- כך הוא ירגיש לנו כמו משהו מאיים, מפחיד ונוראי שיחסל אותנו כליל ולא נוכל לעמוד בזה.

אז אם את מרגישה ככה (או אתה…), את מוזמנת לפנות אליי.
אנחנו נגלה ביחד מה המחשבות שגורמות לך לא להאמין בעצמך, נאתגר אותן, ננסה להבין למה לא הצלחת ומה אפשר לנסות לשנות כדי להגדיל את הסיכויים שתצליחי, אנחנו נלמד ביחד להסתכל על הכישלונות ועל הפחד שמא תיכשלי באומץ, להסתכל לפחד בעיניים ולהבין שכדי לצמוח ולהצליח, אנחנו חייבים לנסות וחייבים להיכשל.
מהכישלונות שלנו אנחנו לומדים הכי הרבה, ופשוט אי אפשר להצליח בלי להיכשל.
ובכלל… כישלונות זה לא דבר נוראי ולא סוף העולם.
בדיוק כמו אותו תינוק שלומד לראשונה ללכת והוא חייב ליפול וללכת עקום ולחשב כל צעד עד שהוא ילמד ללכת טוב ובמהירות באופן טבעי ואוטומטי. תארו לכן שאחרי פעם או פעמיים שהוא ייפול הוא לא ירצה יותר לעמוד על רגליו ולצעוד?

אני יודעת שאת אולי מהנהנת בהסכמה, כן, הכל נראה הגיוני. בראש את מבינה את זה, אבל הלב שלך אומר אחרת.
ברור. זה לא פשוט.
לכן אני פה. כדי לעזור לך בנקודת המפגש הזו שהלב שלך נלחם בהיגיון…

פינת אפשר שאלה- דיכאון בגלל אבל וקשיי שינה

אמא שלי נפטרה באופן מפתיע לפני כמה שבועות בגיל צעיר למדי. אני מתקשה לתפקד גם ככה וזה מחריף כי קשה לי להירדם, אני ישנה קצת שעות ובקושי מתעוררת ומצליחה לעבוד. קשיי ההירדמות היו עוד לפני כן, אבל החמירו מאוד מאז שנפטרה. מה ניתן לעשות?

תשובה
קודם כל, אני משתתפת בצערך.
חשוב להבין שזו תגובה טבעית שלך למצב לא טבעי: הן בגלל גילך וגילה הצעירים והן בגלל הנסיבות הקשות והטראומטיות של מותה. יש לי כמה עיצות שאני יכולה לתת לך שאולי יעזרו כל אחת בנפרד או שילוב, חלקן מבוססות על העובדה שציינת שהיו לך בעיות שינה גם לפני כן, כלומר זו לא רק בעיה מצבית:
1. להבין שזה מצב נורמלי, את מסתגלת ומעבדת וזה עם הזמן כנראה יעבור ויתמתן.
2. אם יש קשיי תפקוד בעבודה, כדאי לדבר על זה עם הבוס שלך כדי לקבל הבנה וסיוע. אולי פחות מטלות, דד ליין ארוך יותר. אולי תשקלי לקחת כמה ימי חופשה כדי לנקות את הראש ולהפחית את הסטרס. לנוח.
3. יש אנשים שצריכים לנוח ולא מסוגלים לעשות מאמץ או לתפקד כרגיל. הם צריכים זמן להתאבל, לבכות, לחשוב. כמה ימים כאלה יכולים “לאפס” ולעזור גם מבחינת השינה אם את נרדמת מאוחר ולא מתעוררת מוקדם ואז את מצליחה קצת להשלים שעות שינה. מנגד, יש אנשים שמנוחה בבית שקט דווקא יכולה להכניס אותם לסטרס ועשייה עוזרת להם להתמודד ולחזור לשיגרה. במקרה כזה, כדאי להעסיק את עצמך בכל מיני דברים שאת צריכה ואוהבת לעשות, גם אם הם כרגע לא גורמים לך להנאה. חשוב להיות קשובה לעצמך, כי לפעמים דווקא לא לצאת מהבית ולא להיות בעשייה יכולים יותר “להכניס לדיכאון”.
3. להתייעץ עם רופאת המשפחה/פסיכיאטרית לגבי כדורי שינה לא ממכרים או כדורים טבעיים או מלטונין. ייתכן שלתקופה קצרה זה בסדר. חוסר שינה כשלעצמו מקשה על התיפקוד ומרע את מצב הרוח ואת היכולת להתמודד עם קשיים ולחץ. כמו כן, יש לזה גם השפעה פיזית- בריאותית לא טובה.
4. טיפול רגשי תומך עם מטפל.ת שתוכלי לשתף אותה ברגשות שלך ובמחשבות שלך שחשוב להוציא ולא לשמור בבטן. את יכולה גם לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, קרובי משפחה שמרגישים כמוך. תמיכה הדדית. חברים. ער”ן בשיחת טלפון בלילה אם קשה.
5. אפשר לכתוב את הדברים או להוציא אותם בדרך אומנותית אם את אוהבת. לפני השינה, לקחת מחברת וכשאת מרגישה טרודה ומוצפת ולא מצליחה לישון בגלל מחשבות- לכתוב במחברת את כל מה שאת חושבת. זה יכול לעזור לך להרגיש כאילו את מפקידה את המחשבות שלך במחברת ויכולה לפנות את הראש קצת לשינה.
6. כשאת שוכבת במיטה, לעשות לעצמך דמיון מודרך נעים עם מוזיקה מרגיעה. יש סרטונים למטרות האלה ביוטיוב. יש כאלה שמוזיקה מפריעה להם, אבל רעש לבן יכול לעזור- גם לזה יש סרטונים ביוטיוב.
7. יש מה שנקרא “היגיינת שינה”- כל מיני פעולות התנהגותיות שעוזרות לקשיי הירדמות ומסייעות לשינה נכונה וטובה. לדוגמה: להחשיך את הבית, להימנע ממסכים כשעה לפחות לפני השינה. לקרוא ספר או עיתון שמעייפים קצת- לא טלפון. מקלחת חמה ונעימה לפני השינה. אם את לא מצליחה להירדם לפחות חצי שעה במיטה, קומי ממנה ולכי לסלון, תקראי שם קצת עם מנורת לילה וכשאת שוב מרגישה קצת עייפה- לכי למיטה בחזרה. המטרה בפעולה האחרונה היא ליצור התנייה של מיטה=שינה. הכללים האלה טובים לקשיי שינה באופן כללי וישמשו אותך גם בהמשך. טיפול CBT אצל מטפל עם ניסיון בטיפול בקשיי שינה יכול לסייע לך בזה עם הכללים האלה, ניהול יומן שינה, מציאת ההתנהגויות שלך שמקשות עלייך בהירדמות והשינוי שלהן תוך התייחסות למצב הרגשי הרגיש והמורכב בו את מצויה כעת יכול לתת את המענה הטוב ביותר.

שלא תדעי עוד צער,
ענבל, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית CBT.

איך לעזור לילד עם הפרעת קשב וריכוז בהתארגנות בוקר?

עוד בוקר מתיש שבו הבן שלי קם ממש לאט, לובש חולצה ממש לאט, חולם עם מברשת השיניים מול המראה, משחק בלגו במקום לנעול נעליים…
אני כל פעם עושה משהו ובאה אליו לבדוק מה הוא עושה ומזכירה זמנים לאחור כי לילדים עם הפרעת קשב אין תחושת זמן ודד ליין זה דבר נחוץ

להמשיך לקרוא