**שאלה**
אני סובלת מדחיינות קשה. דוחה כל דבר- מתור לרופא, דרך משימות בעבודה שאני מחכה לרגע האחרון ועד להתכונן למבחן הפסיכומטרי שלי- ניגשתי פעמיים והציונים ממש נמוכים כי אני לא משקיעה בלימודים ולא מספיקה את החומר לפני המבחן. בכלל, כל דבר אני עושה ברגע האחרון, כבר נמאס לי. אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לעשות שום דבר מעצמי ואם אין דד ליין- זה בכלל לא יקרה. אני מורחת את הזמן בעבודה, עושה משימות טיפשיות ופשוטות ודוחה, כאמור, את המשימות הגדולות והקשות באמת כי פשוט אין לי כוח להתמודד איתן. קשה לי להתרכז במטלות לאורך זמן, ואני מוצאת את עצמי משחקת בטלפון, גושלת בפייסבוק ובוהה בסרטוני יוטיוב. פעם מישהו זרק לי שאולי יש לי הפרעת קשב. מה עושים? איך מטפלים בזה?
**תשובה**
בעיית הדחיינות, ניהול זמן ותיעדוף משימות הן בעיות קלאסיות שיש בהפרעות קשב ונקראות “מיומנויות ניהוליות”. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נירו-התפתחותית, כלומר הפרעה שבסיסה נירולוגי (ותורשתי בדכ) והיא מלווה את האדם לאורך כל חייו ולא עוברת. ההפרעה המפתחת כנראה בעקבות תפקוד לקוי באונה הקדמית של המוח שאחראית גם על המיומנויות הניהוליות. לכן, חשוב לדעת שהקושי בניהול זמן (לדוגמה), הוא קושי שנובע מסיבות ביולוגיות ולא רק ברצון או בכלים.
זה אכן יכול לגרום לבעיות משמעותיות אצל מבוגרים עם ADHD, בין השאר לפגיעה משמעותית בעבודה, כמו שאמרת.
מה אני ממליצה לעשות?
1. אני חושבת שתמיד כדאי לעבור אבחון מקצועי ולדעת באופן רשמי אם יש לך או אין לך הפרעת קשב. מי שמאבחן זה פסיכיאטר או נירולוג, ואת מקבלת הפנייה מרופא משפחה. אם יש בעיות רגשיות ברקע, אני תמיד ממליצה ללכת לפסיכיאטר כדי לעשות אבחנה מבדלת (כלומר שישלול בעיות רגשיות אחרות שהביטויים שלהן עשויים להיות כמו של הפרעת קשב).
2. במידה ויש הפרעת קשב, כדאי לשקול עם הרופא טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי לא נועד רק לעזרה בלימודים, אלא בכלל. לדוגמה, אם את צריכה לעשות משימה מסויימת בעבודה, ואת מתעכבת כי את “מורחת” את הזמן, עושה דברים לא חשובים, מתקשה להתרכז וכו- הטיפול התרופתי יכול לסייע לך להתרכז, להיות ממוקדת ויעילה יותר.
3. טיפול תרופתי כשלעצמו הוא טוב, אבל לא מספיק. כי זה בעצם שיש לך את הבסיס- אבל לא את הכלי איך להשתמש בו. את הכלים לניהול זמן, דחיינות, תיעדוף משימות וכו אפשר לקבל אצל פסיכותרפיסט CBT שמתמחה בטיפול CBT בהפרעת קשב במבוגרים (לא כולם יודעים על זה מספיק או בעלי כלים), אצל מאמן שעבר הכשרה לאימון ADHD או מרפא בעיסוק שממחה בADHD וגם אני שמעתי דברים רבים טובים על שיטת Cog fun- וצריך לבדוק שעשו את ההכשרה הספציפית הזו.
4. טיפול רגשי אצל מטפל שמתמחה בADHD יכול מאוד לעזור, כי הרבה פעמים להפרעת קשב לא מטופלת (וגם אם כן) ו/או לא מאובחנת מתלוות שלל בעיות רגשיות כמו דימוי עצמי נמוך לאור חוויות הכישלון המתמשכות, חרדות, דיכדוך ודיכאון, בעיות ביחסים בין אישיים וכו. חשוב מאוד ללכת למטפל מנוסה ומתמחה בזה ולא כל מטפל, כי לא לכולם יש ידע מעמיד בנושא, וזה עלול ליצור בעיות בטיפול. לדוגמה- מטפל שיפרש איחורים ואי עשייה כנובעים מחרדה, חוסר מוטיבציה, הימנעות וכו, בשעה, שכאמור, ייתכן שבהחלט הם גם קיימים- אבל מדובר קודם כל בבעיה שבסיסה ביולוגי.
לסיכום, הטיפול המומלץ גם על ידי ארגון הבריאות העולמי והספרות המקצועית בהפרעת קשב וריכוז הוא טיפול הוליסטי שהוא שילוב של: תרופתי, כלים אימוניים וטיפול רגשי. כל אחד מהם יכול לעזור לפן מסוים בהפרעה, אך השילוב של כולם יחד הוא המיטבי.
לצערי הרב המודעות להפרעה אצל מבוגרים בקרב הקהל הרחב ובכללותו גם מי שסובל מההפרעה ובקרב אנשי מקצוע עדיין בחיתוליו, אבל זה הולך וגובר 🙂
כמו כן, כדאי לדעת שהטיפולים הללו יכולים להיות יעילים מאוד ולסייע משמעותית למי שסובל מהפרעת קשב.