הלחץ הזה להיות כל הזמן בעשייה עד התשה יכול לנבוע משתי סיבות סותרות אבל הרבה פעמים הן נובעות מאותו מקום:

1. יש פער בין השאיפות ליכולת ולקצב שבו אנחנו עושים דברים (איטי, דוחים, קשה לנו לגייס את עצמנו לפעולה), זה מלחיץ אותנו בשלב מסוים שבסוף לא נעשה כלום ואז נדחק בעצמנו כדי להספיק כמה שיותר

2. כשאנחנו עובדים על טורבו ומתמסרים לגמרי למשהו כמו עבודה או לימודים, אנחנו מגיעים להישגים באותו תחום ויש הרגשה שבלי זה לא נצליח בכלל– הבעיה היא שזה בא על חשבון תחומי חיים אחרים

בשני המקרים יש בעיה של איזון שנובעת מפער בין השאיפות שלנו שלפעמים לא ריאליות באופן כללי או עבורינו למה שאנחנו מצליחים להשיג בפועל

והתוצאה?

תסכול ודימוי עצמי נמוך על זה שאנחנו תת-הישגיים.

מה אפשר לעשות? 

ב-CBT יש שתי טכניקות להתמודד עם העיוות הקוגניטיבי שאומר:

“אני חייב לעשות הכל, כל הזמן ותמיד, ואם אני לא מצליח- אז משהו בי דפוק”

1. לעשות ההיפך מהדחף שלנו. 

בא לי לעשות הכל מהר, אינטנסיבי, בלי הפסקה, בלי לחשוב?

לקחת רגע אוויר ולעשות הפסקה. 

הרבה פעמים הדחף לעשות הכל מהר או בכלל משהו רק מחמיר את לחץ הזמן באופן אבסורדי.

כשהפסקתם, תחשבו- מה הדבר הכי חשוב לי להשקיע בו כרגע? 

מה הדרך הכי טובה עבורי להגיע לתוצאה שאני רוצה אם אני רואה שהדרך שאני הולך בה כרגע לא טובה לי?

להתמודד רגע עם הדחף האימפולסיבי ולהכניס מרווח של חשיבה שלפעמים יכול להביא תוצאות טובות יותר.

2. מה אדם אחר היה עושה במקומי?

לשאול את עצמכם ואפילו לכתוב בראש דף או במסמך המחשב:

מה אדם רגוע ומאוזן יותר היה עושה במצבי? איך הוא היה מנהל את חייו? במה הוא היה משקיע ועל מה הוא היה מוותר? 

יכולות לצאת פה כל מיני תובנות. לדוגמה:

• עובד פחות שעות
• הולך לחוג פעמיים בשבוע
• עושה יותר ספורט
• משקיע יותר בזוגיות שלו
• מבלה לעיתים קרובות יותר עם החברים 
• הולך לטיפול רגשי
• מאציל סמכויות
• מתרכז במה שייתן לו את התוצאות הכי טובות

לפעמים זה מאוד יכול לעזור לנו כשאנחנו מרחיקים את עצמנו מהסיטואציה.

מכירים את זה שאומרים שהסנדלר הולך יחף ויותר קל לייעץ לאחרים מה לעשות? 

אז תנצלו את זה לטובתכם 🙂

עכשיו תתחילו בצעד קטן של שינוי לחיים קצת יותר רגועים ומאוזנים

ואם קשה לכם אז…

אתם יודעים (אני מקווה…) למי לפנות 😉

אחלה יום

ענבל