1. התרופות להפרעת קשב ממשפחת הממריצים הן היעילות ביותר. מביניהן, על מבוגרים המשפחה המבוססת על אמפטמינים כמו אטנט ו-וויוואנס יעילה יותר, בעוד אצל ילדים המשפחה המבוססת על מתילפנידט כמו ריטלין וקונצרטה יעילה יותר (כמובן שכל החלטה לגבי טיפול תרופתי צריכה להיות מותאמת לאותו מטופל ספציפי ומוחלטת על ידי הרופא המטפל בהתאם לנתונים האישיים שלו)
2. למרות שטיפול תרופתי נחשב ליעיל מאוד, עדיין יש מטופלים שהטיפול התרופתי לא יעיל עבורם, יש לו ריבוי תופעות לוואי או שהיעילות מופחתת. 25-50% מנוטלי הטיפול התרופתי עדיין יכולים לסבול מפגיעה בכמה תחומי חיים למרות ההפחתה בתסמיני הליבה בעקבות שנים של חוויות כישלון ותת- הישגיות והן גורמות לעיוותי חשיבה ואמונות שליליות שגורמות לחוסר מוטיבציה, מחזקות הימנעות ומשפיעות לרעה על מצב הרוח. נוסף על כך, יש גם ליקויים בתפקודים הניהוליים כמו קשיי סדר, תכנון וארגון. מכיוון שהקשיים האלה כרוניים, טיפול פסיכו-סוציאלי הוא משמעותי מאוד בשינוי ארוך טווח ברמה ההתנהגותית והקוגניטיבית.
3. מספר ביקורות מטא-אנליטיות (שסקרו כמות גדולה של מחקרים) הראו כי התערבויות פסיכו-סוציאליות יעילות גם בתום הטיפול, ומשפרות הן את תסמיני ADHD והן את התפקוד הכללי, עם עדויות המצביעות על כך שהעלייה בדיווח העצמי לאחר הטיפול נמשכה לפחות 12 חודשים בתום הטיפול- וזאת להבדיל מטיפול תרופתי שיעיל כמובן רק כל עוד הוא נלקח
